מדורי דורות מקובל, ששעת הדלקת נרות שבת הינה שעה מיוחדת, עת רצון. זוהי שעתה המיוחדת של האישה. לאחר הברכה והדלקת הנרות היא מתפללת לבורא מקירות לבה ומבקשת שימלא את משאלות לבה בעניינים רוחניים ובעניינים גשמיים כאחת.
נשים רבות חשות בבירור בגדלותו של רגע זה. הן חשות בקרבתו של הבורא המאזין ומקשיב לצקון לחשן, שומע לתפילתן וממלא את בקשתן.
ברכה רבה טמונה בשבת קודש. יום זה הינו יום שהוקדש לענייני רוח. בעצם המנוחה ביום זה אנו מעידים שאנו מאמינים כי ה' הוא בורא העולם ומנהיגו. באותו רגע נשגב ששבת המלכה יורדת בו לעולמנו, פורשת את כנפיה על היקום ומעניקה לו מאוצרותיה הרוחניים, עומדת האישה ליד הנרות המרצדים ומתפללת לה' בכל לבה. ברגעים אלו היא שואבת מלוא חופניים ממעיינות הקדושה והברכה.
השבת נחשבת מבחינה רוחנית לבת הזוג של עם ישראל. ביום זה זוכה היהודי להתעלות ולקרבת ה'. השבת מקרינה מאורה על הבית היהודי ומעשירה אותו באוצרות של ערכים חינוכיים רבים.
כניסת השבת הינה גם שעתה של הרעיה, בת הזוג במשפחה היהודית. באותה שעה מתייחדת היא עם ה', מקדש השבת, מעתירה לפניו על בני ביתה, שיגדלו כולם לאנשים רמי מעלה.
נרות השבת תורמים תרומה משמעותית לשלום הבית במשפחה היהודית. מלבד האור שהם מפיצים, הם משרים בחדר שבו הם דולקים אווירה נינוחה, אוירה של שמחה וקדושה.
במשך כל ימות השבוע האדם רץ, דוהר, כמעט שאינו עוצר. קצב החיים המהיר אינו מותיר רגעי פנאי להתבוננות. "באה שבת – באה מנוחה". השבת היא תחנה של עצירה והתרעננות. היא מאפשרת לאדם להתבונן בנפשו פנימה, לחוש בסגולותיו ו'למלא את המצברים' בענייני רוח וקדושה.
בשבת מתחזק הקשר של האדם עם ביתו ומשפחתו. בשבת באים לידי ביטוי החוסן וההגנה שמעניקה האישה לבעלה. הבית היהודי בשבת קודש מגיע לאיחוד מופלא, לקשר מיוחד ולתמימות דעים.
כאמור, בעת כניסתה של שבת המלכה לעולמנו מסוגלת כל אשה לחוש בקדושה זו, ובלבה מתרונן שיר של אמונה, שיר של תודה לבורא שכה היטיב עמנו, והעניק לנו את השבת, חמדת הימים.