המושג: "דרך ארץ קדמה לתורה" מורה לנו שבהעדר דרך ארץ לא ניתן לרכוש את חכמת היהדות. נשאלת השאלה: מדוע? והרי רכישת ידע בתחומים אחרים אינה מותנית בתנאי זה? התשובה היא שהתורה אינה מדע ככל המדעים, אלא הוראת דרך חיים לאדם מישראל, כדי שעל ידה הוא יתעלה, יתקדש ודרגתו הרוחנית תשתפר. כאשר האדם אינו מחונן בדרך ארץ, אין לתורה שהוא לומד על מה לחול.
יסודן של הליכות אלו מצוי בעומק מהותו של כל יהודי. מעבר לכך, רעיון זה טבוע במעמקי המצוות עצמן. הליכות אלו נובעות מהדעת שמקורה בצלם האלוקי אשר הוענק לאדם בעת בריאתו. בהעדר יחסי אנוש ודרך ארץ, חסרה ופגומה היא הצורה הרוחנית של האדם, ואם אדם אין כאן, למי תינתן התורה?
עיקרון דומה הננו מוצאים בדברי הנביאים. הנביאים משרישים בנו את הידיעה האמיתית שלא יתכן שאנשים יעשו ככל העולה על רוחם – יפשעו במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, ויחד עם זאת יביאו קרבנות לבית המקדש, כאילו מתיימרים לפייס את הקב"ה בכך או כדי להרגיע את מצפונם. התורה האלוקית לא תחשב למקויימת בשלמותה, אלא לאחר שלמות החוקה החברתית והשכלית. אדם שהחסיר מדרך הצדק, מה לו להביא קרבנות?
כאמור, שכלו של האדם, דעתו ותבונתו מחייבים יחסי כבוד כלפי הבריות, הליכות דרך ארץ ומידות טובות. דרך זו היא דרך המלך המובילה אל התורה שהיא מסגרת החיים, אשר הוענקה לנו על ידי בורא עולמים.