אנו מודדים כל דבר בחיינו עלי אדמות מנקודת מבט חומרית, אולם אם ברצוננו להבין מעט את מהותם של גן עדן והגיהנום, עלינו להתבונן בדברים מנקודת מבט שונה לחלוטין.
בנוסף לכך, הדברים שנסביר ינתנו בהתאם למיגבלות הגופניות והחומריות שלנו. מיגבלות אלו מביאות לכך, שאין אנו מסוגלים להעפיל לעולמות רוחניים עליונים.
האדם מורכב מגוף ומנשמה. הנשמה היא עיקרו של האדם, והגוף הינו לבוש חיצוני המשרת את הנשמה לזמן מוגבל, כל עוד היא שרויה בעולמנו זה.
בשעת הפטירה הנשמה נפרדת מהגוף, ועוברת לעולם הנשמות, ושם היא מתענגת מזיו השכינה בתענוגים עילאיים. אין לנו כל אפשרות להבין תענוגים אלו הן מבחינת כמותם והן מבחינת איכותם. חז"ל לימדונו, ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", כל חיי האושר של כל האנשים שחיו בעולם בעבר, שחיים בו עתה ושיחיו בו בעתיד, אינם שווים לשעה אחת של קורת רוח בעולם הבא!
הגיהנום הינו מקום העונש למי שלא זכה לחיות בעולם הנסיון העכשווי חיים נכונים. הגיהנום נמשל למכבסה המנקה, מכבסת ומסירה כתמים של חטאי הנשמה. לאחר ה'כיבוס' ראויה הנשמה להכנס לגן עדן וליטול את שכרה על המצוות שעשתה בחייה.
בנוגע לקשרי משפחה, בהתאם לנאמר לעיל, אין להתבונן בדברים מהיבט חומרי כשלנו. בעולם הבא הנשמה מתעלה מאוד. יש לה קשר עם נשמות אחרות, אך אין הוא דומה כלל לקשרים שיש לנו כאן בעולם הזה. לדוגמא, בעולם הצומח באופן עקרוני יש 'קשרים' בין 'דורות', אולם לא מדובר בקשר רגשי או בחיובי כיבוד אב ואם… בהתאם לכך עלינו להביט על העולם העליון. קשרי המשפחה המוכרים לנו כאן, מקבלים שם משמעות רוחנית, והופכים לזיקה רוחנית עליונה ומקודשת.
לסיכום, כל עוד אנו חיים בעולם הזה אין לנו יכולת להבין כיצד בדיוק נראה גן העדן, ומה משמעותם המדוייקת של התענוגות הנפלאים ביותר שייתכנו – תענוגות גן עדן.
אולם אנו מאמינים באמונת אומן, שהשכר הניתן שם הוא השכר המקסימאלי שייתכן, והאושר המצוי שם הינו אושר נשגב, שמימי ונעלה מבינת אנוש.