בעולם הרחב מקובל להבין את החובה לעזור להורים ברמה של יחסים 'בין אדם לחברו'. מכירים להורים טובה על עצם היותינו בעולם, על המאמצים שהשקיעו בנו, על החינוך הטוב שהעניקו לנו ועוד ועוד.
היהדות מדגישה פן נוסף במערכת יחסים זו. הגמרא במסכת קידושין מנסחת זאת במלים הבאות: "שלושה שותפים הם באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה: 'יפה עשיתי שדרתי ביניהם". משמעות הדברים היא, שכיבוד הורים קשור לעניינים רוחניים נעלים. מבחינה מסויימת ההורים נחשבים ליוצרים, לבוראי עולמות. הכבוד המוענק להם להגברת יחס של קרבה מיוחדת מצד ה' לעמו, ולהגברת השראת השכינה בתוכנו, כפי שנאמר: "יפה עשיתי שדרתי ביניהם".
נביא רעיון ידוע: כיבוד אב ואם הוא הדיבר החמישי ב'עשרת הדברות'. מקובל להסביר שהלוח הראשון משני לוחות הברית עוסק במצוות שבין האדם לאלוקיו, ואילו הלוח השני עוסק במצוות שבין אדם לחברו. הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך" כלול בלוח הראשון. למעשה, הרעיון הקודם שזור גם כאן – מפאת מהותו ורוממותו קשור עניין כיבוד אב ואם לכבוד שמים.
התבוננות בהורים מנקודת מבט זו מעמיקה את יחס הכבוד כלפיהם ומהווה מקור לאנרגיה חיובית. בזכותה הופכות גם מטלות קשות בתחום זה לערך נעלה ונשגב.
מובן שיש לצרף לעניין זה גם את הרגש, את היחס האנושי החם ואת הכרת הטובה שהוזכרה לעיל. כיבוד הורים בכללותו מהווה נקודת מבחן לכל אדם באשר לרמתו המוסרית. בנוסף לכך, מעשיו מהווים דוגמא לדור הצעיר, והשפעתם מתחנכים בניו לכבד את הוריהם ולהוקירם.
קיום מצוה זו אינו קל כלל וכלל, וכפי שהנך כותב, כבר חשת בכך. הקושי אינו סיבה להתרפות ולנסיגה, אלא להפך, הוא מהווה סיבה למאמץ יתר, להשתדלות רבה יותר ולהעמקת יחס האהבה הטבעית ויחס הכבוד של הבן והבת כלפי הוריהם.