לפני אכילה או שתיה אנו מברכים ברכה מתאימה. ברכות אלו קרויות "ברכות הנהנין". בברכות אלו הננו אומרים דברי שבח לה' שברא את ההנאה שאנו עומדים להנות ממנה.
אמירת הברכה הינה רגע של הכרת טובה לבורא. לאדם המברך בכוונה ומעומק לב, מהווה אמירת הברכה רגע של התבוננות בחסד ה' ובטוב שהוא מרעיף עלינו. בברכה מובעת הכרת טובה כלפי ה'. מכירים אנו בעובדה, שכל העולם כולו וכל אשר יש לנו – מתנת שמים הם.
בנוסח התפילה אנו אומרים: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ה' ממשיך להנהיג את הבריאה באופן תמידי. כל הנאה וכל הרגשה טובה, כל מצוה וכל מאורע שאנו נתקלים בו ערב ובוקר וצהריים – מתנה הם מאת ה', החפץ שנכיר את מידת טובו וחסדיו עמנו.
הברכה מסייעת לאדם להכיר את נפלאות הבריאה, להמלט מן השגרה ולהתבונן בנעשה במבט מעמיק. על ידי ההודאה והשבח לה' "שהכל נהיה בדברו" (או בנוסח הברכות האחרות), אנו מדגישים שכל אשר עינינו רואות, וכל הנאה שאנו חשים בה, הינם יצירה שהבורא בטובו גילה לנו את קיומה.
שונה לחלוטין היא סעודתו של אדם המברך לפני האכילה ולאחריה, מסעודתו של מי שאינו מברך. האדם שאינו מברך, סעודתו נותרת חומרית בלבד. אין היא מצליחה להתרומם מהמישור הגשמי הנמוך. לעומת זאת, אדם המברך בכוונה מקנה לאכילתו ממדים נוספים, מרוממים יותר. מידת הכרת הטובה כלפי ה', אמונה בו ובטחון שה' ימשיך להעניק לנו מטובו – כולם כלולים בברכה ובאכילה הבאה בעקבותיה.
אכילה שיש עמה ברכה הופכת לפעולה של מצוה, לפעולה המתמזגת עם המצוות האחרות שהאדם מקיים לאורך היום. המאכל אינו מהווה מטרה בפני עצמה, הוא נחשב לאמצעי, והוא מסייע לאגירת כוחות להמשך הדרך של עבודת ה'. דרך של אמונה בה' והכרת חסדיו, דרך שהרוחניות והגשמיות מתמזגים בה לחיים שיש בהם יתרון, לחיים שהם למעלה מן השמש.