מנהג זה מקובל מדורי דורות. הוא מבטא את כיסופי הנשמה לטוהר ולקדושה. הצבע הלבן, הנראה כנטול צבע (בלי להתייחס להגדרה המדעית), מצביע על כיוון חדש לחיים, כיוון טהור וזך.

כל כלה עורגת לרגע המאושר בו היא תעמוד תחת החופה. אין ספק שבין מחשבותיה ורגשותיה היא שוזרת גם הגיגים ומשאלות לב אודות הפן הרוחני של הנישואין. לעתים הדברים באים לידי ביטוי בגלוי, ולעתים הם נשמרים בחביוני הלב, אולם ברור שהם קיימים.

משעת הנישואין משתנה מעמדה של האשה, היא הופכת לדמות שיש לה השלכות על חיי הנצח של האומה. בעת הנישואין היא הופכת לחוליה בשרשרת הזהב של עם ישראל.

לא ייפלא, אפוא, שביום הנישואין הכלה חשובה מאוד, היא נחשבת כמלכה. התקוה לתחילת דרך חדשה, האיחוד ובניית הבית המשותף – כל אלו חוברים יחדיו, ויוצרים מרקע של טוהר. הדבר מתבטא באופן מעשי בעובדה, שביום זה הכלה זוכה למתנה הנשגבת של מחילת העוונות. גם ממרומים מאפשרים לה לפתוח דף רוחני חדש. מצב בו כשלונות העבר אינם מעיקים ואינם חוסמים את הדרך אל עתיד חדש.

השמלה הלבנה מבטאת את רוממות הנישואין, את ההיבט הרוחני המשוחרר מנוהגי היום יום הכובלים. הגישה החגיגית – אמיתית היא. כאן עוסקים בדבר שהוא מעל הזמן! כאן עוסקים בנצח.

מגמתו של מנהג זה איננה לסמל רק את מהות הרגע הנעלה. מטרתו להחדיר ליסודותיו של הבית הנבנה ממדים של רוחניות ונצח. מכוחם יוכל הזוג להמשיך לחיות חיי טוהר, עמוסים בגילויים של לב טוב ושל רצון אמיתי להיטיב לזולת.

הטוהר מסמל גישה לחיים, הסתכלות חיובית על הסובב, תקוה טובה וציפייה לעתיד טוב יותר. יום הנישואין הינו יום של כניסה לעולם חדש, עולם שהזוכים לו, חייהם הופכים למאושרים יותר ולנעלים יותר.