יורשה לנו להדגיש את סימני התמיהה. כידוע, שני הגורמים העיקריים לצמיחת (או להתגברות) הפשיעה הם: עוני וצפיפות דיור. בכל העולם איזורים צפופי אוכלוסין, שמטבע הדברים הם גם שכונות עוני, מהווים חממה לפשע. הסיבות לכך ברורות וגלויות לכל.
והנה, ציפור קטנה לוחשת, שבאיזור המרכז שוכנת עיר שצפיפות הדיור בה מגיעה לשיא, ובנוסף לכך חלק ניכר מתושביה הכנסתם נמוכה מאוד. ולמרבית הפלא אחוז הפשיעה של תושבי העיר נוטה כמעט לאפס.
שם העיר (למי שאינו קורא את ההסתה הבלתי פוסקת בתקשורת…) הוא בני ברק! הפשע, על סוגיו השונים, דילג על עיר זו!
לעין-כל גלוי שהסיבות לתופעה זו הן הערכים שלאורם חיים התושבים, ההשקעה הרבה בחינוך הדור הצעיר, תכונת ההסתפקות במועט ופרמטרים נוספים, המאפיינים את ציבור שומרי התורה.
אחד הגורמים המרכזיים המסייעים למניעת פשע הוא הרתיעה מפגיעה ברכוש הזולת, שהטביעה ההלכה בלב שומר המצוות. רתיעה זו הפכה לטבע שני. יש סיפורי מופת רבים על אנשים שטרחו להשיב לאחר שנים רבות חפצים פעוטי ערך שנשכחו בביתם. יחס יום יומי זהיר זה לממון הזולת, הרצון שלא להשתמש ברכוש הזולת ללא רשות, הידיעה המעשית שדין פרוטה כדין מאה, כולם חוברים יחד ומונעים פשעים.
נכון, לעתים יש כשלונות (והם מובאים בתקשורת בהבלטה, בהפרזה ובהגזמה), אולם הכיוון הכללי הינו חיובי במידה גדושה. בנוסף לכך יש גורם, כמעט ייחודי, הקיים בציבור זה: גם מי שכשל ונפל, משתדל לתקן את אשר עיוות.
לנוכח תפקידך (שאיני יודע בדיוק מהו), ארשה לעצמי להעלות פן נוסף של נושא זה:
כידוע, אנו מוצגים, כמי ש"יושבים על הוריד של המדינה", וכמי שעושקים את הקופה הציבורית. ובכן, אתמקד בהצצה חטופה למישור זה:
תקציבי ענק מופנים להקמת בתי סוהר ולהפעלתם, למערכות שיטור, לתהליכי שיקום אסירים, לחינוך למניעת פשע ועוד ועוד. מן הראוי שיודו שלפחות בתחום זה אנו חוסכים למדינה הון עתק. כך הם פני הדברים בתחומים רבים נוספים, אולם זוהי חריגה מהנושא הנדון.