לדעת היהדות שמו של האדם מסמל מהות, שאיפות וערכים. הוא אינו מקרי. הסתיו שנולדה בו סתוונית (אם אכן זוהי המשמעות של קביעת השם), אינו אומר מאומה. אותו סתיו חלף, הלך לו, ועתה היא בת עשרים, וכבר חלפו מאז עשרים אביבים (או עונות סתיו).
בדרך כלל יהודים שומרי תורה ומצוות קובעים את השם על פי מספר סיבות:
הילד נקרא על שמו של בן משפחה מדורות עברו, המהווה גם דמות מופת, משמש מודל לחיקוי ויוצר רצון עז ללכת בדרכיו. לעתים הוא נקרא על שם מאורע רוחני שגם לו משמעות רבה בחיי האדם, ויש שנקרא על שם דמות מפרשת השבוע המקרינה מהודה על האדם הנושא שם זה.
המשמעות שבשם, יחד עם זכרונות העבר והתקוה ליישם אותם בעתיד, מוסיפים רבות לילד הנושא שם זה. הם מזכירים לו את התקוות הרבות שתלו בו הוריו. הם מהווים עבורו מטרה שהוא שואף להגיע אליה.
רבים מן השמות הניתנים לתינוקות בציבור הכללי בשנים האחרונות מעוררים גיחוך. דומה שקיימת תחרות סמויה מי יתן שם משונה יותר, בלתי מובן יותר או אולטרה–חדשני יותר. האם אינכם חסים על ילדיכם, שישאו לאורך שנים שם תלוש, חסר משמעות, שם שאין בו מאומה, מלבד עדות על שגיונות הרגע של ההורים?
בקרב עמים רבים קיימת כיום מגמה ברורה של חזרה לשורשים. מנסים לשמר תרבויות, להבין לעומק את שיחם ושיגם של הדורות שחלפו, את השפות העתיקות של העם ועוד. לצערנו, מגמה זו אינה ניכרת בעמנו. אצלנו נוצרה בריחה. נסים מהעבר, מגבירים מהירות, אולם דומה שאין מתבוננים כלל להיכן נסים. עיצרו רגע! אתם נסים ללא כתובת של יעד כלשהו.
שם הילד צריך לבטא משאת נפש, רעיון, תקוה או ערך כלשהו. התלישות הינה סימן היכר לאבדן דרך, למנוסה חסרת תכלית.
עדיין לא מאוחר מדי! עדיין ניתן לעצור ולהתבונן, לעצור ולנסות להעניק לילד שם המסמל ערכים שעל פיהם יחיה את חייו.