לעניין כיסוי ראשה של אישה נשואה ניתן להתייחס ב- 2 מישורים:

המישור הראשון הוא צווי התורה. מפסוקי התורה לומדים שעל האשה לכסות את שערות ראשה. אנו, היודעים בברור שה' נתן לנו תורת אמת, מקיימים את כל המצוות בחדווה. כשם שה' ציוה על שמירת השבת, כך הוא ציוה עלינו ציווי זה. את שני הציוויים אנו מקיימים באהבה גם ללא חדירה לטעמי המצוות.

המישור השני הוא מישור טעמי המצוות. אנו מקיימים את המצוות מפאת ציווי ה', אך אנו יודעים כי לכל מצווה טעמים רבים, המבארים כיצד היא מעדנת את האדם ומרוממת אותו.

בספרו של הרב אלימלך בר שאול זצ"ל, רבה של רחובות לשעבר, מופיע פרק המסביר בטוב טעם מצוה זו. לדבריו, כיסוי הראש נובע דווקא מפאת הכבוד הרב שאנו רוחשים הן לאישה והן למסגרת הנישואין. ככל שחפץ הוא יקר יותר, הוא מוצנע יותר ושמור יותר. כיסוי השיער מבטא גם את היחסים המיוחדים שבין הבעל לאשתו, את האופי המיוחד שניתן לביתם פנימה, ואת הברית שהם כרתו יחדיו.

הנסיון מורה שלכיסוי השיער ישנה השלכה רבה על העמקת הקשר בין האשה לבעלה ועל יצירת חיץ חיצוני בתחומים העדינים ביותר.

מן הראוי להוסיף, שהיהדות מטפחת מאוד את הגישה, שהקשר הנוצר בין הבעל ואשתו יופנה לכיוון פנים, אל תוככי המשפחה. הדברים אינם מתבטאים רק בסממנים חיצוניים ובפעולות הנראות לעין. מדובר בקשר נפשי, פנימי ועמוק החתום בחותמת הדדית של הבנה ואהבת אמת. אוצרותיו של הבית היהודי אינם מוצגים לעין כל, והדבר תורם לחשיבותם ולהעלאת ערכם.

אמנם נכון, המסתכל מבחוץ, קשה לו להבחין בייחודיות הבית היהודי. הוא איננו מודע לכוחה הרב של הברית שנכרתה בין שני הצדדים, אך עליו לדעת בין השאר שכיסוי השיער תורם רבות לחיזוק ברית קודש זו.