בהסכם מסחרי הנעשה בין שני אנשים או שתי חברות, כל צד נותר גורם עצמאי. גם לאחר ההסכם הוא ממשיך לחשב חישובים אנוכיים כמו: מה יתרום לו ההסכם. הסכם זה אינו מאחד, ואינו גורם להטמעה של שני הצדדים זה בזה. להפך, לפנינו שני צדדים נפרדים המשפרים את מצבם ועמדותיהם ע"י עשיה משותפת.
שונים לחלוטין הם חיי הנישואין. הגבר, שעד כה לא היה מושלם, וכן האשה, שגם לה חסרו פרטים רבים לשלמות, כורתים ברית עולמים ביניהם. בברית זו נוצרת מזיגה חדשה, נבנית משפחה אחת. מדובר כאן בהתמזגות, בבניה פנימית משותפת וביצירת קשר נפשי חם ובונה.
נכון, כל אחד מבני הזוג מגיע אל החופה עם מטענים רגשיים, נפשיים ושכליים, עם ערכי חינוך, הרגלי חיים ועוד. אולם עליו ליטול את החבילה כולה ולהטעינה על המרכבה המשותפת. מעתה ישמשו רכיבים אלו להרכבת הפזל המשותף. נכון, לעתים לא יהיה קל, יהיה צורך להסתגל, לוותר ולהתגמש. אולם כאשר הרצון יהיה עז, והתכנית תהיה ברורה מאוד, המשימה הגדולה תצליח. משמים יסייעו מאוד לבני הזוג, ולהפתעתם הם יראו עין בעין בבנייתו של בית יהודי, בית שקיימות בו השתייכות ברורה ובניה משותפת.
עלייך לשנות את גישתך ואת אורח החשיבה שלך. נכון, יש לך ייחודיות, והיא רצויה וחיובית! טלי נא אותה, את כולה, ונסי למזג אותה עם ייחודיותו של בעלך לעתיד. שניכם תצאו נשכרים. מעתה אין סודות, אין הסתרות. כשם שהנני נאמנת באופן מוחלט כלפי עצמי, כולל בתחום החשיבה, כך אהיה נאמנת גם כלפי בעלי, וכן הוא יהיה נאמן כלפי. הנתונים שלך מצויינים, אולם עלייך להעביר מהלך, המכונית מתחילה להעפיל בהר!
לנוכח תיאור זה נתבונן נא, מה עלובים הם הנישואין שמטרתם היא נהנתנות ותו לא. נכון, גם שם יש רגשות וגם שם פועלים גורמים נפשיים, אולם הם אינם מטרה. הם רק משרתים את המעטה החיצוני, את הרובד הנמוך שבאדם. ללא דבק פנימי וללא משאת נפש חלים לא אחת שיבושים במערכות אלו, והמכונית חוזרת למוסך…
קראי נא מאמר מצויין באתר בשם: נישואין – התנשאות הדדית וגדילה משותפת. מאמר זה משלים את דברי ושופך עליהם אור.