לשון הקודש היא הלשון שבה נברא העולם. כדוגמא, השם "אדם" מופיע בכל השפות השימושיות בעוד ה"אדמה" שעל שמה הוא נקרא, מופיעה בצורה זו רק בלשון הקודש. בשאר השפות המילה "אדמה" אינה דומה כלל לשם "אדם".
לשון הקודש שונה במהותה משאר השפות. בעוד שאר השפות הינן הסכמיות בלבד ואין בהן נקודות מהות. לדוגמא, ניתן יהיה לקרוא לביסקויט אסטרונאוט, ולהיפך… בלשון הקודש יש משמעות קבלית עמוקה לכל אות. כל מילה הינה כלל המשמעויות של האותיות המרכיבות אותה, ויסוד כולן מצוי בתורת הקבלה.
בימות המשיח, כאשר יגיע העולם לתכליתו מבחינה רוחנית, תשוב לשון הקודש לתפוס מקום חשוב ומרכזי בתודעת כל העמים. יינתן לה מקום של כבוד, והעניינים הרוחנים יתנהלו על פיה. ייתכן שעדיין ייעשה שימוש בשפות השונות, אולם הוא יתמקד בנושאי החולין.
לנוכח העובדה שלשון הקודש הינה הלשון המקורית של התורה, ומפאת היותה לשון דווקאית ומהותית, הרי שלימוד התורה בשפה זו מביא להבנה מעמיקה יותר ולדיוק רב יותר. לכן, בתקופת הגאולה השלמה, כאשר יבוא העולם אל תיקונו המלא, גם לימוד התורה יעמוד בשיאו, וילמדו בו באופן הנעלה ביותר, דבר שיביא לביטוי גם בדיבור בלשון הקודש.