בין אהבת אמת לאהבה חיצונית
היות ושיר השירים עוסק בענין האהבה שבין הבורא לעם ישראל, מובן היטב מדוע הנושא של הגלות ומצבי הריחוק בין ישראל לקב"ה תופס מקום כל כך מרכזי במגילת שיר השירים. הגלות מהוה את המבחן האמיתי שבו עומדת אהבתו של עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
אהבה שאיננה מצליחה לעמוד במבחן הקשיים איננה אהבה אמיתית. אדם שאוהב את עמיתו רק בזמן שאהבה זו היא נוחה ונעימה, איננו אוהב אמיתי. אהבה אמיתית היא כזו שעומדת בעינה בכל המצבים.
האהבה שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא היא האהבה שעמדה במבחנים הקשים והארוכים ביותר.
כיצד מבחינים בין אהבה אמיתית לאהבה מזויפת, ובין אהבה חיצונית וזמנית לאהבה עמוקה ומובנית?
המבחן של האהבה מגיע בזמן שאותה אהבה גורמת לאוהב קשיים וייסורים. באותו זמן נאלץ האוהב לבחור בין החיים הקלים של הבגידה לבין החיים הקשים של הנאמנות.
הדבקות של עם ישראל בקדוש ברוך הוא הועמדה במבחנים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. במשך קרוב לאלפיים שנות גלות, חי היהודי בקרב אומות העולם כמיעוט קטן ונרדף. במרבית תקופה זו ארגוני זכויות האדם לא היו קיימים (לא שזה היה עוזר…) , פושעים נגד האנושות לא הועמדו למשפט בין לאומי, ואיש לא שמע עדיין על הרעיון של שוויון זכויות לכל העמים. דמו של היהודי היה הפקר לכל פרחח רודף תעלולים. כבודו היה למרמס, וממונו היה לביזה. חייו היו תלוים לו מנגד, וכל התפתחות מדינית יכולה הייתה לטמון בחובה את האסון הבא.
כדי להיפטר מצרה צרורה זו, היהודי לא היה צריך לצאת למלחמה. בלי מטוסים ובלי טנקים, ללא תוכניות מדיניות ארוכות טווח וללא נטילת סיכונים יוצאי דופן יכול היה היהודי לפטור את עצמו בקלות רבה מעול כבד זה. כל מה שהיה על היהודי לעשות כדי לשים קץ לתלאותיו היה לפרוק מעליו עול תורה ומצוות, להסיר מעל ראשו את הנזר היקר של בן העם הנבחר, ולהתפלש בבוץ ביחד עם כל העמים. על ידי אמירת משפט אחד, בטקס שאורכו לא יותר מכמה דקות, יכול היה היהודי לשים קץ למסכת תלאותיו.
חשיבות מיוחדת ניתנת במבחני אהבה אלו לאורך תקופת הזמן שמבחנים אלו מתמשכים. גם אדם שמצליח לעמוד בניסיון שנה ושנתיים, עלול להישחק אט אט ולהישבר לאיטו. מבחן הגלות לא היה רק המבחן הקשה ביותר, אלא גם המבחן הארוך ביותר. לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים, אלא קרוב לאלפיים שנות גלות.
בעוז ובגאון
ומול כל אותם קשיים וניסיונות, עמד היהודי גאה וזקוף. רוחו לא נפלה והוא לא הפך למסכן וקשה יום. בתוך לבו ידע היהודי את מה שגם שכנו הגוי ידע, שהוא שייך לעם הנבחר. בשעות הערב, כאשר שכניו הגוים הלכו לפרוק את קשייהם על הטיפה המרה בבית המרזח, הלך היהודי לרוות את צימאונו הרוחני בבית המדרש. יום אחד בשבוע היהודי היה מלך. לפני כניסת השבת פשט היהודי את בגדי החולין ולבש בגדי מחלצות. מוקף בילדיו צעד מעדנות לעבר בית הכנסת, לבוש בבגדי שבת, כולו אומר כבוד. השבת, התפילין, הגמרא, הסידור, התורה והמצוות, כל אלו יצקו תוכן אמיתי לחייו של היהודי ונתנו לו את הכוחות האדירים שנדרשו לו על מנת לעמוד בקשיי הגלות.
תהפוכות בעת החדשה
במאתיים השנים האחרונות הועמד העם היהודי בפני ניסיונות קשים ביותר, כמעט בלתי נתפסים בשכל האנושי. כל מי שקצת מתעניין בקורות עם ישראל בעת החדשה יודע את האמת, שתנועות ההשכלה, הרפורמה והחילוניות לא צמחו באופן טבעי מתוך העם היהודי. היו אלה קבוצות שוליות שצברו את כוחם על ידי תמיכה חזקה של אומות העולם. המהפיכה הקומוניסטית המיטה שואה רוחנית על מיטב סלתה ושמנה של היהדות במזרח אירופה, ומעל הכל השואה האיומה שהכריתה באכזריות ברברית את מרכזי התורה הגדולים של פולין וליטא. אחרי השואה האיומה נדמה היה שזהו זה. עד כאן. יכולת הסבל של היהודי מיצה את עצמו. החומה האיתנה שעמדה בסערות הזמן במשך אלפי שנים, הגיעה אל סופה. אין יותר עתיד ליהדות הנאמנה בצורתה הישנה. ואולם, שבעים שנה לאחר שהחלו התותחים לרעום על אדמת אירופה, עולם התורה והיהדות שב לפרוח. עם ישראל שרד גם את הקשה שבמבחנים. כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום –
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים ח` ז`)
