כאשר בא הקב"ה לברוא את העולם, ביקש תחילה לדעת מה דרוש לשם קיומו. מכיון שהעולם נברא בשביל ישראל ועבור התורה, שתורה את דרכם בחיים, לפיכך תחילה "איסתכל באורייתא", הסתכל בתורה ועל פיה נברא העולם. גם התבוננות בתורה כיום, מאפשרת לדעת מה הם הפרטים החייבים להמצא בבריאה.
מציאויות שונות נוצרו בעולם בעקבות צווי התורה. לדוגמה: מצוות כיבוד אב ואם. בדרך כלל רגילים להבין, שמצוה זו ניתנה לאחר שירדה לעולם מציאות של אב ואם. בעקבות המציאות הקיימת שילדים נולדים להוריהם, באה התורה ומצווה על הבן לכבד את אביו ואת אמו. אך האמת היא שסדר הדברים הינו הפוך. היצירה של אב ואם נהייתה אך ורק משום שהתורה מצווה על כיבודם.
כמו כן, איסורי "לא תרצח", "לא תגנוב" ועוד, לא נאסרו בגלל היות רציחה וגניבה דבר שלילי ומגונה. אלא אדרבה, הם מגונים מפני שהתורה אסרה אותם. הקב"ה הסתכל באורייתא וראה שהתורה מזהירה לא לרצוח ולא לגנוב, על כן הוא ברא את העולם באופן שדברים אלו ייחשבו לדברים שליליים ומגונים.
גם כל תכונות הנפש נבראו לאור עיקרון זה. השכל, המחשבה, הרצונות, השאיפות והשמחה, נוצרו באופן שיועילו לאדם בקיום חובתו בעולמו. בעזרת השכל והמחשבה, יכול האדם ללמוד תורה ולכלכל את מעשיו בתבונה. הרצונות והשאיפות נועדו לעורר את התשוקה להוסיף דעת בתורה ולהתקדם בקיום המצוות ותיקון המידות. כן הוא גם לגבי שאר תכונות הנפש והיכולות הגופניות, הכל ניתן לאדם כדי שיעסוק בתורה ויחיה לאורה.
רק חיי תורה מסוגלים להעניק לאדם מישראל אושר אמיתי. כל תכונותיו הפנימיות של היהודי, נבראו מלכתחילה באופן שישמשו אותו במילוי החובות שהתורה מטילה עליו. על כן מילוי אותן חובות ממלא את הנפש ומביא אותה לסיפוק מלא, כי היא מותאמת להן מראשית בריאתה ואליהן היא משתוקקת. ככל שידקדק בקיום התורה ומצוותיה, כן תימלא הנפש והאדם יבוא על סיפוקו המלא. זהו היסוד לאושר הגדול הממלא את האדם במלאו את חובותיו.
