1."הוכח תוכיח את עמיתך" המצווה להוכיח מותנית "בעמיתך" קודם להרגיש את עמיתך כחבר וידיד שאתה אוהב, ובכך אתה גם מקיים את הציווי "את אשר יאהב יוכיח" רק אם אתה גם מפרגן ומחמיא לעמיתך, אתה יכול גם להעיר לו.ע"כ אין מצווה להוכיח כל עובר אורח אשר מעשיו אינם נראים לך.
2. "רגע חושבים" לפני שאנו מבקרים את זולתנו, עלינו לחשוב לו את אותה ביקורת הייתי אני זקוק לקבל כיצד אני הייתי רוצה שיפנו אלי? כך בדיוק ניגש לזולתנו, רק בגישה מכובדת זו יש סיכוי שהביקורת תתקבל.
3. "סלח לי , אפשר אולי להעיר משהו?" בקשת הרשות לפני ההערה מעניקה הרגשה שלא התפרצנו לשטח פרטי בלי רשות, אלא קודם קיבלנו אותה. כמובן שאם יאמרו לנו "לא מתאים לי, אז לא. כך מלמדים אותנו חז"ל: "כשם שמצווה לומר את הדבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר את הדבר שלא נשמע".
4. על ההערה להאמר בנחת וברוגע ואפילו בחיוך… אם תשמע נימת רוגז או עצבים נחסם בפני קבלת הדברים. "דברי חכמים בנחת נשמעים".
5. לא מספיק שהדברים יהיו נכונים, צריך שגם העיתוי יהיה מתאים לשומע והוא יהיה רגוע מספיק כדי לשמוע ולהפנים.
6. התוכחה אמורה להיות כאשר רק שנינו נמצאים, קהל מסביב יגדיל את הפגיעה ויפחית את התועלת.
7. מטרת הביקורת היא לחזק ולא להחליש, חלילה, לכן כדאי למצוא את נקודות השבח באדם לפני שאנחנו מבקרים, עם זאת, כשהמטרה היא ביקורת אין טעם להגזים בדברי השבח… הנראים מלאכותיים.
8. "אובייקטיביות" כדאי לחשוב ולבדוק, אם התנהגותו של האדם אינה נכונה בעייני, אולי עלי לבקר את עצמי? אולי אינני מסוגל לסבול התנהגות שהיא איננה רעה אלא רק אחרת?
9. "חינוך עקיף" יש פעמים שבהן די שתדבר על עצמך, "לפעמים אין לי חשק כל הזמן להתחשב באחרים…אך אחר כך אני מאד מצטער על כך!" השני כבר יתרגם את הדברים לעצמו.
10. "התמקדות" השתדלו לומר את הביקורת בקצרה, בלי לפרט, להסביר, להביא מובאות ודוגמאות, עצות והסברים. גם כך המצב אינו נעים במיוחד… עדיף שיהיה כמה שיותר קצר.
11. "לדעתי" אם אפשר דברו על עצמכם . "היה לי לא נעים שדיברת בקול" ולא "איך לא התביישת לצרוח?". "קשה לי כשאתה מאחר", ולא "אוף, אי אפשר עם האיחורים המרגיזים שלך".
12. "תיבת הפנדורה" עדיף להיות ממוקדים במקרה ספציפי, ולא להיזכר בכל מה שרצינו להגיד מאז שאנחנו מכירים… בשיטה של `אם כבר אז עד הסוף`… אל תפרטו את כל הבעיות שאתם זוכרים מאז שהחבר נולד.
13. "לא להגזים" פרטו את הנושא המדובר בלי הכללות. "חבל שלא הנחת את הכוס בכיור", ולא "אצלך תמיד הכוסות נשארות על השיש".
14. זכרו ! ההוכחה אינה כדי לקבל התנצלות על מה שהיה, אלא כדי לחשוב ביחד איך לגרום שהדבר לא יחזור על עצמו שוב, בעתיד.
