מנהל עסקים מסועפים קם בבוקרו של יום, ולתדהמתו, גילה כי הפך להיות אילם. כוח דיבורו ניטל ממנו, והוא לא היה מסוגל להוציא מפיו אפילו הגה קל.
ניסה את כוחו פעם אחר פעם, כחכח בגרונו, שתה חם, שתה קר, לגם מיצים, אך הכול לשווא.
הוא חש כמי שחרב עליו עולמו. שוב לא היה מסוגל לנהל את עסקיו ולדבר עם חבריו.
נדד אל מרכזי רפואה גדולים, הסתובב בין מומחים בעלי שם עולמי, אולם הם לא הצליחו להושיע ולו במעט.
התיישב האיש בביתו וסירב לצאת אל העולם, לשוב לעסקיו. אט אט התרחקו ממנו מכריו וידידיו.
לאחר חודשים שבהם איש לא ביקר בביתו ולא דרש בשלומו, נשמעה דפיקה על הדלת. בפתח עמד אחד מרעיו הוותיקים, שלמרות הכול לא שכח את ידידו משכבר הימים. הוא הגיע לבשרו כי זה עתה שמע שלעיר הגיע רופא מומחה, ואולי ממנו תצמח הישועה.
האיש שכבר שבע רופאים ותרופות, סירב לשמוע. לא נותר בו צל של תקווה שיירפא אי פעם. אך לאחר מסע ארוך של שכנועים והפצרות נאות שוב לנסות את מזלו.
הגיע האיש אל הרופא מלווה בידידו שהיה לו לפה, והסביר לרופא את שאירע לו. הרופא העמיק לבדוק את הגרון ואת קנה הנשימה, וגילה כי מדובר בחיידק נדיר שהתיישב על קנה הנשימה. "אתן לך כדורים. הקפד ליטול שני כדורים בבוקר ושניים בערב. בעוד שבועיים ניפגש שוב".
אסיר תודה על התקווה שנטע בו הרופא, ביקש האיש לשלם, אך הרופא מיאן לקבל מידיו כסף, באומרו: "אם תשוב ותבשר לי כי שב אליך כוח הדיבור, יהיה זה עבורי התשלום הגדול ביותר".
שב האיש לביתו, נטל את הכדורים, והנה, ראה זה פלא, כעבור ימים מספר שב קולו כאחד האדם. שמחתו לא ידעה גבולות. אסף את ידידיו ואת בני משפחתו, ויחד עמם ביקש להודות ולהלל על הנס שאירע לו.
התאספו ידידיו לשמוח עמו, ותוך כדי המסיבה ביקשו לשמוע את כל פרטי התרחשות הנס.
נענה האיש לבקשתם והחל מתאר את כל התהליך הארוך – ההלם הראשוני, ההתרוצצויות והנדודים מרופא לרופא, תקופת האכזבה הקשה והמרירות. תוך כדי כך החל לתאר את הרופא שהעלה ארוכה למחלתו. הוא תיאר בלעג את דמותו המגוחכת, את עיניו הקטנות המתרוצצות בחוריהן, את רגליו הארוכות ואת אפו העקום. כל זאת לקול צחוקם של הנאספים, שנהנו לשמוע את ידידם – שכשרון דיבורו שב אליו – משעשע את הנוכחים בתיאוריו העסיסיים.
העומד מן הצד השתומם על המראה ותמה, כלום אין זה אדם מושחת וחסר לב המלגלג על איש חסדו?
* * *
האדם נוטל את כוח הדיבור שניתן לו מהבורא לקידומו הרוחני, והוא משתמש בו נגד מי שבראו, בדברי לעג, כפירה ולשון הרע. האם אין זו כפיות טובה?