ימי הזקנה התקרבו. הוא החליט לקנות לאשתו מתנה מיוחדת לקראת יום הולדתה הקרב ובא, מתנה שימושית.
זה זמן רב שהוא מרגיש נתק בתקשורת ביניהם. מסתבר, שאשתו אינה שומעת היטב. כנראה, הגיל המתבגר אינו פועל לטובתה.
פנה למכון המתמחה בהתאמת מכשירי שמיעה, וביקש לרכוש מכשיר שמיעה לאשתו. המומחה הביט ביומן וקבע תור לעוד שבוע כדי לאבחן את שמיעתה של האישה, אלא שהבעל המסור מחה נמרצות: "זוהי הפתעה! אסור לה לדעת על כך בשום אופן".
המומחה ניסה להסביר, ניסה לשכנע, אך לשווא.
"יודע מה", פנה אליו המומחה, "לך הביתה ונסה למדוד מהו המרחק שבו נחלשת שמיעתה, מהיכן היא שומעת ומאיזה מרחק היא מפסיקה לשמוע, ותחזור אלי".
האיש חוזר הביתה. דפק בדלת, נכנס ושאל בלבביות: "מה שלומך? מה בישלת היום?" אין תגובה.
הוא התקדם חמישה צעדים ושוב שאל: "מה שלומך? מה בישלת היום?" ועדיין אין תגובה.
הוא התקדם שוב, כבר די קרוב, ושאל בשלישית: "מה שלומך? מה בישלת היום?" ותגובה אין.
הוא התקרב מאד וחזר על השאלה.
הפעם נשמעת תשובה: "אני עונה לך כבר בפעם הרביעית: בישלתי עוף ברוטב עגבניות!"
פתאום חדרה למוחו ההכרה שבעצם הוא זה שאינו שומע…
* * *
כאשר האדם קולט שהוא זה שאינו מבין, רק אז הוא מתחיל להבין!