קשה לו לאדם להודות בחולשותיו. לעתים הוא אינו רואה אותן כלל, לעתים הוא אף מציגן כיתרונות וכהישגים.
הפסיכולוגיה מתארת את מנגנוני ההגנה ואת השיטות המתוחכמות שהאדם נוקט בהן, כדי להימנע מהתמודדות מול חולשותיו.
יושרו של האדם – צלם האלוקים שבו – מצוי בהתמודדות מתמדת מול כוחות המעוניינים לרתום אותו למהלכי היצר ולשעבדו לחומר. כנאמר (קהלת ז`, כ"ט): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים".
אחת ההגנות השכיחות של אדם שיש פגם במידותיו, היא השלכת פגם זה על זולתו.
אם נציב סרגל ישר מול עדשה בעלת עיוות מסוים, תהיה הדמות שתצטייר מעוותת בהתאם לעיוות העדשה. אם בעל העדשה מודע לטיב העיוות, הוא מסוגל לבצע "קיזוז" מתאים ולהבין שלפניו קו ישר. עדשה זו היא עינו הרוחנית של האדם. כשאין מידותיו של האדם ישרות, גם עינו אינה רואה נכוחה. את העקמומיות הוא ייחס לכוונותיו של הזולת.
קמצן יאשים את המוכר ברדיפת בצע, מפני שהוא מתעלם מאהבת הכסף הטבועה בו עצמו. ידועה האימרה: `כל ילד לובש סוודר כשלאמו קר`. כשהיא קובלת: `הילד כלל אינו מתחשב ברצוני`. נתבונן, האומנם אין הילד מתחשב ברצונה, או שמא היא אינה מתחשבת ברצונו תוך "הקרנת" סמכות?
תכליתו של "מנגנון ההגנה" להגן על האדם מפני הצורך לתקן את מידותיו, תוך הכרה בחולשותיו, ולאפשר לו להסתער במרץ על הזולת כדי לתקן אותו. קיימת גם תחושת סיפוק מעוותת מהעובדה שהזולת פגום. צרף לכך את השכנוע הפנימי: "אני בסדר", ותמצא כי מעמדי, לעומת הזולת, שפיר. האגו מתחזק, הביטחון העצמי גדל ועמו גדל גם קושי נוסף- להכיר במומים של עצמו.
אדם שמידותיו פגומות עלול להקרין את פגמיו על העולם שמחוצה לו. אנשים שבקרבם הוא חי, ייראו בעיניו כאנשים שרצונותיהם ומניעיהם אפלים, ואין לתת בהם אימון, בעוד שייתכן שסביבתו אינה כה פגומה.
לא הכול שלילי בהשלכה זו של פגמים על זולתנו, אם אך נדע לנצלה. היא יכולה להקנות זווית ראייה לאדם, שבעדה יוכל להציץ לתוכו פנימה ולבחון את תכונותיו. כל שעליו לעשות הוא למקד את התבוננותו, כיצד הוא מסתכל על החברה שסביבו. כך יגלה את תכונותיו שלו, הטעונות שיפור.
לאחר שיגלה שראייתו השלילית נובעת ממנו, הוא יתחיל לראות את סביבתו בעיניים אחרות, חיוביות יותר, ויגלה באנשים תכונות נעלות שאפשר ללמוד מהן.
מכאן נובע אור גדול לאדם החפץ בתיקון מידותיו. על פי אופן עיוות התמונה, ניתן ללמוד את מהות העיוות ולתקנו. גישה זו מדגימה שוב, כי שום בריאה אינה רעה במהותה, חלילה. כל מה שברא הקב"ה – תפקידו בעבודת ה` כלול במהותו.
