כחסיד נאמן, שם העשיר את דרכו עם שחר אל הבנק, וכלקוח חשוב, אף הוכנס אל הסניף עוד טרם זמן הפתיחה הרשמי, להפתעת הפקידים, דרש האיש להוציא את כל כספו, והתעקש לעשות זאת תיכף ומייד.
שעה קלה לאחר מכן, הגיעה ההודעה אל כל העובדים ההמומים: הבנק נסגר, פשט את הרגל, העשיר ששמע בעצת רבו, ניצל בזמן.
כשסיפרו את ה"מופת" לפני הרבי, נענה הוא בחיוך ואמר, "לא מופת יש כאן, אלא דבר הרבה יותר פשוט"…מתברר שיום קודם לכן, ראה הרבי את מנהל הבנק, מגיע לתפילת השחר, ונאנח תוך כדי אנחה גדולה, תוך שהוא אומר "אוי, ריבונו של עולם…"
"אם האיש הזה כבר היה צריך להזכיר שם השם בפיו "אמר הרבי, "סימן היה, שמצבו חמור באמת… ועל כן הורתי את שהוריתי".
לפעמים, כדי להתעורר, צריך פשוט להסתכל מסביב, לראות כמה אנשים היו ואינם,
כמה אנשים בריאים שחלו רחמנא ליצלן, וכמה צרות של כלל ושל פרט, משהו אמור ומחייב לנער איזו שהיא פיסה קטנה בתוך הלב, להניע, סוף סוף את החלקים הישנים אשר בתרדמת נצח ולחוש עד כמה אנו תלויים במשפט שמיים.
מי שמסוגל לקרוא בין השורות, את האיומים הישירים של אויבי היהודים, ומבין טוב מתמיד מה הם ה "נסייך שבכל יום", בטוח, לא מסוגל להישאר שאנן,הוא יכול להבין עד כמה העולם הזה, כאן דומה ממש לפרוזדור,כי כשלוחץ, מציק ומאיים, כולנו מרגישים את הצורך בקרבה לא-ל עליון.
וכך העיד,אחד מגדולי המוסר, הלא הוא רבי ירוחם ליבוביץ, המשגיח של ישיבת מיר שתיאר את שאירע בעירו.
"זכורני בעת השריפה הגדולה בערינו – מיר, התקהלו כל כבאי העיר, אבל כמובן שלא הועילו כמעט כלום לרגל האש הנוראה. ובתוך המהומה הלך לו כופר אחד ואמר:
…אה, אם ריבונו של עולם היה שולח את הכבאיות שלו! אם ריבונו של עולם היה שולח שפך של גשם מן השמים!…התפעלתי והשתוממתי מהמחזה…הרי פוקר הוא בתכלית, ומעולם לא האמין לכלום, והנה כשדחקה לו השעה, כשלא ראה עזר מכל צד, אז נתעוררה בו נקודת אבותיו… אז הוא יהודי כמו אביו…
