רישומו של החטא הראשון של האנושות והשינויים שחלו בעקבותיו, לא התבטאו באדם בלבד, אלא גם בתנאי החיים שלו ובעולם בו הוא שרוי. החטא הראשון חייב את גירושו של אדם מגן עדן. גירוש זה לא היה רק גירוש ממקום למקום, אלא גם מעולם אל עולם אחר, שכן ההבדל בין גן עדן לבין העולם שמחוצה לו הינו מהותי ועמוק.
העולם בו היה שרוי האדם לפני החטא היה עולם טהור, שיש בו חן, יופי ויושר פנימי. הוא עולם מלא שמחה וחרות עדינה. שערי אותו עולם ננעלו בפניו בעקבות החטא.
לאחר החטא והגירוש צריך האדם את נס התשובה – כדי לברוא מחדש עולם טהור. אך הדורות הלכו והדרדרו.
דור המבול חטא בתאוות לב, הדור שאחריו – דור הפלגה – חטא בכפירה שבדעת. אמנם, אחרי המבול גדרו האומות את עצמן, במידה מסויימת, מן הקלקולים והפגמים שהיו בדור המבול, אולם פגמים אלו כבר שקעו בטבע האנושי ונעשו חלק ממנו. הדעת האנושית חתרה בסתר להתיר עוונות, וממילא עשה הקלקול את דרכו גם אל עולם הדעת.
העובדה שעקב עונש המבול נעשו איסורים אלו מטילי אימה, לא מנעה את עשייתם, אלא היא גרמה לנפש, מתוך טעות בהשקפה, להכין לעצמה רקע שונה של תפיסת עולם, כדי להקל את כובדו של מורא החטא. הדרך להסיר את מוראו של המבול, היתה על ידי התעלמות וכפירה, שנראה היה שיוכלו לדחוק את חרדת המבול.
על שני הדורות הללו – המבול והפלגה – נגזרה גזירת גירוש, בדומה לגירושו של אדם הראשון מגן עדן.
דור המבול גורש מן העולם כולו. פורענות המבול שככה, והמים הסתלקו כלעומת שבאו, אולם הקב"ה לא שייר לנח כמעט מאומה מן העולם הקודם.
שכבת העפר העליונה, בעומק של שלושה טפחים – כדי עבודת המחרישה – נימוחה, נסחפה ואיננה. הוטל על נח לחדש את פני האדמה אחרי המבול. היה צורך להקים את המדרגות הנפולות, לסקל את ערימות האבנים, להשקות, לנטוע ולשתול – כדי לשוות לאדמה פנים חדשות.
בני דור הפלגה גורשו גם הם ממקומם – מאותה בקעה שנאחזו בה. החברה שהקימו מתוך הקרבה גדולה, התפוררה לפירורים. יחד איתה התפוררו גם תנאי החיים שנבנו על ידם בעמל השנים. משפחותיהם של בני אותו דור, הוצרכו לתור לעצמם מקום אחר ולבנות בו את חייהם מחדש, כפי שנאמר: "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (י"א, ח').
