אב לקח את בנו למסע אל העיר הקרובה. דרכם עברה ביער. הזהיר האב את בנו: "לך לצידי, אל תסטה ימין ושמאל. היער גדול הוא וסבוך, וחיות טורפות שורצות בו ומשחרות לטרף. אנשים רבים איבדו בו את דרכם וגם את חייהם".
הלך הבן לצד אביו וראה גודגדניות עסיסיות בצד הדרך, ראה אוכמניות ותפוחי בר. סטה מהשביל, קטף ואכל. ראה בסמוך עץ נוסף, והפרי קורץ כל כך. הגיע אליו וראה אחריו עץ נוסף עמוס פירות. צעד עוד מספר צעדים ומצא עצמו מוקף עצים. כולם דומים. ביקש לחזור ולא ידע אם לימין או לשמאל, לפניו או לאחוריו. פילס לו דרך בין העצים, והנה נחסמה דרכו בסבך עצים עבותים. אין זו הדרך הנכונה. דומה היה לו, שהוא רואה שביל מבעד לעצים. הלך לשם, והעמיק ביער. החריד ארנבות וסנאים, נבעת מדממת היער. השמש החלה להעריב, האפלולית גברה. נהמת חיות טרף החלה להישמע. אימה נוראה נפלה עליו.
"אבא, אבא", קרא מבוהל.
החל לרוץ, נתקל ונחבל, נפל וקם. בלא לדעת לאן לפנות, בלא לדעת להיכן ללכת.
הלנצח יתעה במבוך העצים?
היכן יסתתר? מה יאכל ומה ישתה?
לפתע לפתה אותו יד חזקה מאחוריו, סטירה ניחתה על לחיו. קולו של אביו הדהד באוזניו: "הן הזהרתיך! התריתי בך שלא תסור מהשביל!"
נרעד והחל בוכה.
היה זה בכי של אושר! היו אלו דמעות של שמחה!
שמח לפגוש את אביו והיה מאושר לדעת שאיננו לבד, שאביו עימו, משגיח עליו. עתה יגונן עליו, ישיבו לדרך הישרה, יוציאו מהיער הסבוך…
* * *
בט"ו בשבט דן הבורא את עתיד תנובת הפרי, גם את תנובת פריו של האדם, שנמשל לעץ. ההכרה שהנהגת הקדוש ברוך הוא מתגלה ביום זה היא אושרנו והיא מוכיחה לנו שאין אנו תועים במבוך, עזובים לנפשנו.