מעשה בכפרי שהשכים קום, והנה מחזה מוזר נגלה לעיניו. העמק שלמרגלות ביתו רחש פעילות רבה. מודדים ערכו בו מדידות, מתחו חבלים, הביטו במשקפות וערכו חישובים. משהו מתרחש שם, משהו גדול עומד לקרות.
אחריהם באו המוני פועלים, גדודי עבודה ומפקחים. עמלו בקדחתנות, הגביהו סוללות עפר, ובעבודת נמלים חרוצה עיצבו מסילה. והכפרי עומד ותוהה: על מה המהומה, בעבור מה משקיעים כאן עמל כה רב?
במסילה נקבעו פסי ברזל שנמתחו עד לאופק והמשיכו הלאה, לאין סוף. הכפרי גילה שהעבודה החלה הרחק מכאן. פסי הברזל נמשכים מעיר הבירה, ומכאן ממשיכים הלאה, דרך ערים ומחוזות, עד לקצה המדינה. משך בכתפיו בתמיהה: מה ראו השלטונות להשקיע עמל כה רב בלא תכלית, לשווא? למרגלות ביתו הקימו מבנה אבן, תחנה. תחנה – לשם מה? הכול חייכו לבורותו ואמרו: כלום אינך יודע? בקרוב תעבור כאן הרכבת!
רכבת? מעולם לא שמע עליה והתבייש לשאול. ביום בהיר הבחין שדגלים צבעוניים מתנוססים מעל לתחנה, ובני הכפר נוהרים לחנוכת המסילה. התגודדו ליד הקופה וקנו כרטיסים בכסף מזומן, כסף שהרוויחו בזיעת אפם. והנה, לפתע נשמע קול תרועה, צפירה אדירה נשמעה ועננת עשן נראתה באופק. הרכבת קרבה בקול שקשוק גלגלים ועצרה ליד הרציף. הנוסעים עלו לקרונות. שוב נשמעה צפירה, והרכבת המשיכה בדרכה ונעלמה מן העין.
חיוך התפשט על פני הכפרי. עתה התבהרה התמונה, הכול מובן! כל זמן שלא ראה אלא קטעי דברים, היתה זו לגביו תעלומה. אבל עתה אורו עיניו, הפסיפס הושלם! הממשלה המציאה המצאה נפלאה: מכונה אימתנית שגלגליה נעים במהירות עצומה. הממשלה רוצה שהגלגלים ינועו, יסתובבו במרוצה. אבל לשם כך צריך להלעיט את המכונה בפחם, ופחם עולה כסף. משום כך מוכרים כרטיסים וגובים ממון…
עתה פרץ בצחוק רם. עד כה היה סבור שבבניין הממשלה יושבים אנשים פיקחים, עתה גילה שהם עוסקים במשחקי ילדים. מאמצים כה רבים הושקעו, כדי להריץ גלגלים…
* * *
רבים יודעים מחירם של דברים, אך את ערכם – רק מעטים יודעים.
