בימי נעוריו היה רבי ישראל יושב בעליית בית ולומד תורה. את מזונותיו היו שולחים לו מבית חותנו על ידי אחי אשתו, נער צעיר לימים. בבוקר היה רגיל אותו נער להביא לו עוגות וקפה. פעם לחש ר' ישראל באזני הנער, שבבית המדרש יושבים עניים זקנים שקשה עליהם הלעיסה, וביקש שימסור להם את העוגות, ואילו הוא יכול להסתפק בפת רגילה. מפני שהבין כי בני ביתו לא יסכימו לכך, התנה עם הנער שלא יגלה את הדבר לאיש. מאז היה נוהג במשך שנים רבות למסור יום יום את העוגות לעניים הזקנים והיה ניזון מלחם שחור.
