בראש השנה לפני תקיעת שופר הלהיב רבי ישראל סלנטר את תלמידיו בדברי התעוררות היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלבבות.
לאחר התקיעות נעמדו התלמידים ברוב התלהבות להתפלל תפילת שמונה עשרה של מוסף. בחור אחד תפס מקום מול פתח בית המדרש והאריך בתפילה.
כאשר סיים, ניגש אליו ר' ישראל ונזף בו: "כיצד בעיצומו של יום הדין אין אתה חושש בעודך מאריך בתפילתך, לחסום את פתח בית המדרש המלא מפה לפה ולגזול את האוויר של המתפללים? והרי מישהו עלול להתעלף באוויר כה דחוס. במקרה כזה, נמצא אתה חייב בצערן של הבריות".