לר' ישראל סלנטר נודע כי אשתו קנתה כרטיס הגרלה. העניין גזל את מנוחת נפשו. הוא קרא לשני עדים והודיע לאשתו בפניהם: "אין לי חלק בנכסיך ובפירות שהם יניבו עד עולם". רק אז נרגעה רוחו.
ר' ישראל חשש שמא יזכה הכרטיס של אשתו והוא יגיע לעשירות. עשירות, כך ידע, אינה מן הדברים הקלים. כאשר ה' חונן לאדם עושר, אין זה לטובת האדם עצמו בלבד, אלא הוא בבחינת גבאי צדקה האחראי להיטיב בכספו לעניים ולנצרכים. מי מסוגל לשאת באחריות כבדה כל כך? שאל את עצמו. מי יכול לחפש כראוי אולי נמצא בקצה העיר עני שיש לחלצו מן המיצר, או חולה שיש לעזור לו בשעת דחקו? הרי קשה להגיע לחקר כל המקרים. על כן מיהר לנתק מגע מכל הזכויות של שטר ההגרלה.
