פעם אחת איחר רבי ישראל להגיע אל השיעור והתנצל שעניין של פיקוח נפש עיכב אותו. התלמידים, הסתקרנו ופתחו בחקירה, עד אשר נודעו להם פרטי המקרה:
בדיוק כאשר עמד ר' ישראל לחצות את הגשר מעל לנחל בדרכו לבית המדרש, צדו עיניו אשה מבוהלת שרצה אל הנחל. לא היה קשה להסיק מדרך מרוצתה, שהאשה עומדת להשליך את עצמה אל המים. ר' ישראל עצר בעדה, אך היא השתמטה מפניו, ורק מלמלה בחצי פה, שירפה ממנה. אולם ר' ישראל תפש בידה ובעל כורחה עצרה, והחלה לתנות בפניו את יגונה:
אשה קשת יום היא. צרה אחר צרה רודפת אותה. לפני זמן קצר חלו שני ילדיה ובתוך ימים אחדים מתו שניהם. בעלה נפל למשכב מרוב עוגמת נפש, וכבר כמה שבועות שאין הוא מסוגל לעבוד לפרנסתו. הם נאלצו לשכור פועל שימלא את מקום עבודתו כעגלון, ואך בדוחק שרדו כלכלית. ואם לא די בצרות אלו, הנה לפתע פתאום מת הסוס שעליו מתבססת כל פרנסתם. היא חשה כי היא ניצבת מול דרך ללא מוצא. מתוך ייאוש מר החליטה להשליך את עצמה לתוך הנחל ולשים קץ לטרגדיה שלה, כי כשל כוח סבלה.
ר' ישראל נכנס עימה לשיחה ארוכה כדי להרגיע את רוחה. הוא הסביר לה בנעימות ובמילים רכות שה' יכול למלא בנקל את כל חסרונה. הן עדיין אישה צעירה היא ויכולה ללדת עוד בנים תחת הבנים ששיכלה. גם בעלה יקום ממיטת חוליו וישוב בעזרת ה' לאיתנו וימשיך בעבודתו. ובאשר לסוס, הבטיח לה ר' ישראל כי ישלח לה מחר כסף לקנות סוס אחר. אט אט שבה רוחה אליה, היא נרגעה וחזרה לביתה.
