ישב יהודי בליל תשעה באב וקונן על חורבן בית המקדש. באותו זמן בכה לפניו בנו הקטן כי אינו חש בטוב והוא רוצה לחזור הביתה. האב דחה אותו שוב ושוב והמשיך לקונן. ניגש אליו רבי חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, ואמר לו:
"בזמן שאתה מקונן על חורבן בית המקדש, מוטב ותקונן על חורבן נפשך. הן אתה מתאכזר לבנך. מידת החסד דורשת ממך לעצור את דמעותיך ולטפל בבנך הבוכה".