לשערי ירושלים הגיע תלמיד חכם מופלג מבעלי המוסר, אשר איש לא ידע את גודלו.
תקופה ארוכה הקפיד רבי חיים שמואלביץ להיות נוכח בשעה שהאיש דרש ברבים. למרות שמפאת כובד שמיעתו לא שמע דבר מן הנאמר, היה יושב מתחילת השיחה ועד סופה ומשים עצמו כמקשיב. מובן, כי נוכחותו בשיחות הסבה שימת לב ציבורית למעלותיו של האיש.
באחד הימים בא בן משפחתו לקרוא לו, כדרכו, לשיחה. ר' חיים הניד בראשו:
"שמעתי שיש לו עתה כהונה חשובה בעיר. מעתה אין לו יותר צורך בי".