אשתו של ר' אליהו דושניצר, מנהלה הרוחני של ישיבת לומז'ה בפתח תקווה, היתה בעלת אטליז. בקרבת האטליז היו חתולים רבים שקבלו ממנה את שיירי העופות.
כשנפטרה אשתו של רבי אליהו, עלה בלבו החשש שמא נחשבו החתולים כרכושה של אשתו, מכיוון שהיו רגילים להכנס לחנות באופן קבוע. ועתה, לאחר פטירתה, עוברים החתולים אליו מדין ירושת אשתו, ולכן מתחייב הוא בכל נזק שייגרם על ידי חתולים אלו. חששו היה כי בלי ידיעתו הוא עלול להזיק ויהיו עליו חיובי תשלומים שהוא עצמו אינו יודע עליהם.
מה עשה? החליט להפקיר את החתולים. קרא לכמה בחורים מהישיבה, ביקשם לתפוס את החתולים, ואז בנוכחותם הפקיר את החתולים מרשותו ושחרר את החתולים.