בדרכו לשיעורו שבקומה השלישית. נכנס אחד מרבני "תפארת ירושלים" לבית המדרש. לפתע הבחין בר' משה היושב במקומו הקבוע בקידמת האולם, ניגש אליו וברכו לשלום. בהחפזו, לא הבחין שזוהי עיצומה של תפילת ערבית ור' משה נמצא באמצע קריאת שמע. כאשר נוכח בטעותו, סב על עקביו ומיהר לעזוב את המקום ולעלות לכיתתו.
זמן קצר לאחר מכן נשמעה נקישה בדלת הכיתה. היה זה ר' משה. הוא התנצל בפני הרב על שלא השיב לברכתו, והסביר שגם אם ההלכה מתירה לענות לברכת שלום, לא היה ביכולתו להפר את המנהג המקובל שלא לענות לברכת שלום בקריאת שמע. עתה, נענה ר' משה בחמימות לברכתו, ונותר לשוחח עמו דקות מספר בטרם יעזוב.