על ערש דווי, גברו מכאוביו של הסבא מקלם. עודו נושם את נשימותיו האחרונות, התקשו הסובבים לראותו בייסוריו והניחו מניפה מעל ראשו כדי להשיב את רוחו. בכוחותיו האחרונים, ברגעי חייו האחרונים, עם נשימותיו האחרונות, הוא מסיר את המניפה מעל ראשו. בזהירות רבה הוא שולח אצבעותיו החלשות כדי שלא לקלקל חלילה את המניפה שאולי שאולה משכן. נדהמו האנשים, שהיו איתו בחדר, כי רבם אינו מסוגל להשיב רוחו באויר שיש בו חשש גזל. עד כדי כך היה נזהר מכך בימי חייו, עד כי נעשה הדבר טבע שני לו, גם על ערש דווי.
ימים אחדים לפני פטירתו ציווה לכבס את כל בגדיו, וביקש כי ימסרום לאחר פטירתו לעניים נצרכים. הלה יקבלם כשהם נקיים ומכובסים.