רבי שמחה זיסל מקלם וחתנו עברו בדרכם הביתה דרך השוק. לפתע הבחינו ביהודי הגונב תבן מעגלה של נוכרי ונמלט מן המקום. רבי שמחה זיסל הזדעזע מן המקרה והתעצב אל לבו. בכל אותו יום הסתובב כשפניו נפולות. חשב חתנו כי אינו חש בטוב. לעת ערב, כשראה כי לא סרה העצבות מעל פניו, שאל לפשר העניין. החזיר לו רבי שמחה זיסל בשאלה: "וכי כיצד אפשר לחוש מרגוע בנפש, כאשר נתקלים בכל כך הרבה חטאים מסביב?"