נזהר מאוד היה הסבא מסלבודקה למנוע צער מבני ביתו. היה מושיט עזרה לאשתו בעבודותיה ומשתדל שלא תגרם לה טרחה. ואף על פי כן, תמיד חשש פן לא יצא ידי חובתו, והיה מרבה לבקש ממנה מחילה. בקשת מחילה מיוחדת הייתה שמורה עמו לערב יום הכיפורים, טרם לכתו לתפילה בישיבה. היה מתחנן לפניה שתסלח לו. ואם נדמה היה לו כי היא מהססת, היה נרעד ולא זז משם עד שלא שמע מפיה כי היא מוחלת לו בכל לבה.