נוהג היה הסבא מסלבודקה להעניק יחס מיוחד לעניים, ובפרט לבעלי מום ולנחותי דרגה. שוב ושוב היה אומר כי אנשים אלה הם נדכאים ומרי נפש וחובה לעודדם. בתום טיפולו המסור, אף היה מלווה אותם לדרכם.
הוא היה מפרש את דברי חז"ל: "ויהיו עניים בני ביתך" – כאשר אתה מגיע הביתה מתוך שמחה לפגוש את משפחתך, וליד הפתח אתה נתקל בעני עלוב, צנום ודוחה, אין זו הדרך הנכונה לזרוק אליו פרוטה כדי להיפטר ממנו. עליך לראות את העני כבן ביתך, לקדם את פניו בשמחה ולטפל בו ברוב אהבה וידידות. שהרי את בני ביתך אתה רואה כל הזמן, ואילו אותו אביון, מי יודע אם עוד תהיה לך אי פעם הזדמנות לפוגשו.
