רבי יהושע לייב דיסקין, רבה של בריסק, ראה במנהג הבאת ספר תורה אל בית המשפט הממשלתי, במקרה של השבעת בעל דין יהודי, פגיעה בכבוד התורה. הוא המתין לשעת כושר, וכאשר נתבע יהודי מבני עירו לדין, ושוב הגיעו שליחי הרשות לקחת ספר תורה, נאמר להם כי פקודת הרב היא שאין להוציא ספר תורה מן ההיכל. שבו השליחים בידיים ריקות, והודיעו לשופט את דבריו הנחרצים של הרב החדש. רבי יהושע לייב הוזמן לבית המשפט כדי לנמק את סירובו. שאל אותו השופט: "מה הטעם לאיסור שלך?"
"אנו חסים על הספר. הוא עלה לנו ביוקר", ענה רבי יהושע לייב לשופט. על פני השופט עלתה הבעת תמיהה.
"הספר הזה עלה לנו ברבבות נפשות מישראל ששפכו דמם למענו, עונו, נשרפו ונרצחו. על קיום תג אחד שבו, הועלו רבבות מהם על המוקד". דבריו של הרב נאמרו ברגש ובלהט, ועשו רושם גדול על השופט. המילים הצליחו לחדור אל לבו. הוא קם ממקומו והבטיח בו במקום לבטל את הנוהג.
מאותו יום נהג השופט לעתים תכופות להעביר לשיפוטו של הרב משפטים מסובכים שהוגשו לבית המשפט.