בשנת תר"מ יסד המהרי"ל דיסקין את המוסד הגדול "בית יתומים דיסקין". וכה אמר למנהל המוסד: לך וחפש בכל אורוות הסוסים ותחנות העגלות, כשתראה ילד יהודי הרוחץ את הסוסים ומושח את אופני העגלות מפני דחקותו, הביאהו אל בית היתומים שלי.
בשנת תרל"ט פקדה בצורת את ירושלים. משפחות רבות סבלו חרפת רעב והתקיימו בקושי רב. בהרבה בתי אב כלתה פרוסת לחם. הרעב היה כה כבד, עד שבאחד הימים נודע על שני יהודים עטופי רעב ונפוחי כפן שנפחו את נשמתם בהיותם מתגוללים בעזרת נשים בבית הכנסת. בהוודע הדבר למהרי"ל דיסקין, נרעש כולו וניגש לאלתר פעולות הצלה. תיכף הוקם בית תבשיל, אשר שעריו נפתחו בפני כל עני וכושל. בנוסף לכך נשכרו כמה דירות ששמשו בתי מחסה לעניים. נוסדה אגודה מיוחדת בשם "מושב זקנים וחונני דלים" שדאגה שלא תסתובב בעיר שום נפש רעבה או צמאה. אגודה זו הגדילה לעשות, וזיכרה לא יסוף מקרב זקני ירושלים, אשר היו עדים לפעולותיה הברוכות. האגודה המשיכה בעבודתה הקדושה, עד כלות הבצורת מעיר הקודש.