סיטונאי סירב להפצרותיו של חנווני לספק לו בהקפה סחורה בטענה, שעדיין לא סילק את חובו הקודם, ואין הוא נאמן עליו לפרוע את חובו. בכה לפניו החנווני והתחנן כי האשמה אינה בו. היו סיבות ואילוצים שמנעו ממנו להשיב את חובו. הוא הבטיח שיעמוד הפעם בדיבורו, וביקש מהסיטונאי שיחוס על משפחתו ולא יהרוס את פרנסתו. הסיטונאי עמד כבר לוותר לו, אולם שאר העובדים בבית המסחר טענו שאין זה הוגן. הם כבר הכירו את החנווני, שמילתו אינה מילה. בעוד הוויכוח ניטש, נכנס למקום סוחר אחר והתערב בעניין: "אתן לכם עצה שתהיה לטובת כל הצדדים", הציע הסוחר ופנה בדבריו אל החנווני. "ראה נא, לשם מה אתה זקוק לכמות כה עצומה של סחורה? מוטב לך לרכוש כרגע כמות קטנה, לפי יכולתך הכספית. למרות שהסיטונאי אינו נוהג למכור כמויות קטנות, הוא בוודאי ייאות לבוא לקראתך. לאחר שתמכור את הכמות שקנית, תוכל לשוב ולקנות במזומן שוב את הכמות הנצרכת לך, וכך הלאה עד שעסקך יילך ויתאושש".
כך, היה החפץ חיים מסביר מהי הדרך הראויה לתשובה. אנחנו מרבים להתחנן לפני ה' שיחוס וירחם עלינו, ומבטיחים לשוב בתשובה שלימה. הקב"ה, שהוא רחמן לכל, אינו יכול להשיב את פנינו ריקם. אך מידת הדין מעכבת בידו, כביכול, וטוענת שמעולם לא עמדנו בהבטחותינו. על כן, מוטב שנשוב אליו בהדרגה. נתקן תחילה את אשר פגמנו בכוח הדיבור, אחר כך נתקן את אשר קלקלנו בכוח המחשבה, לאחר מכן מה שפגמנו בכוח המעשה וכן הלאה. כך נסלק אט אט את החוב.
