עוד מימי ילדותו הפליא ה"חפץ חיים" את הכל בישרותו הבלתי מצויה. פעם, בהיותו ילד כבן ארבע, שיחק בשוק עם חבריו, ונפלו תפוחים מסלה של אחת הרוכלות. אצו הילדים וחטפו בשמחה מן התפוחים. גם ישראל מאיר הקטן עשה כן. לאחר זמן, כשלמד בחומש את הצווים: "לא תגנוב" ו"לא תחמוד", ביקש לאחר הלימוד מאמו פרוטות אחדות לקניית תפוחים. כשקיבל, יצא לשוק וקנה תפוחים אצל אותה רוכלת. לאחר ששילם, זרק את התפוחים שקנה לתוך סלה, ונמלט.
כעבור שנים רבות שמע רבי אלחנן וסרמן, תלמידו המובהק של ה"חפץ החיים", את הסיפור והגיב: "משמע מכאן, שכבר מאז התחיל ה"חפץ החיים" לעמוד על דעתו, עוד בהיותו ילד קטן, תמיד היה לומד את התורה על מנת לקיים. וזוהי גדולתו!"
