בשנת תרע"א, כאשר שהה ה"חפץ חיים" לבדו בבית המרחץ בראדין, הוא התעלף. בחסדי שמים, בדיוק באותה עת, הגיע הבלן למקום, ולאחר מאמצים רבים הצליח להצילו.
אין לתאר כמה טובה הכיר ר' ישראל מאיר לבלן זה במשך כל חייו. הוא הושיבו בבית הכנסת על ידו והיטיב עמו בכל הזדמנות. בכל חג ושמחת תורה היה שותה איתו 'לחיים', מנשק אותו במצחו ומברכו שיאריך ימים יותר ממנו. ואמנם נתקיימה ברכתו, והוא חי קרוב לתשעים שנה ומת חודשים אחדים לאחר פטירת רבי ישראל מאיר.