הסכם עשה ה"חפץ חיים" עם דרשן מומחה שיפיץ את ספריו בשכר מלא. הלה, בכושר דיבורו, עורר רבים ללימוד ספרי ה"חפץ חיים", והצליח למכור ספרים רבים.
באחד הימים, ביקש ה"חפץ חיים" מבנו לעבור ולבדוק את חשבונות מפיצי הספרים, והנה מצא כי דרשן זה נותר חייב כמה מאות רובלים. כשהעיר לו על כך, טען כי עדיין לא מכר את כל הספרים. לאחר בירור, נודע כי שקר בפיו, וכי כל הספרים נמכרו והוא משתמט מלפרוע את חובו. בעקבות מעשהו, סיים החפץ חיים להתעסק עימו והלה כעס עד מאד.
"מגיד" זה המשיך בדרשותיו, אך במקום לשבח את ספרי ה"חפץ חיים", החל לפגוע בכבודו ולבטלו בפני עם ועדה. כשנשאל: "מה יום מיומיים?" היה משיב: "נוכחתי לדעת כי בספרים אלו אין כלל אמת…"
כעבור שנה באה אשתו של אותו "מגיד" לראדין לבקש רחמים על בעלה שחלה בפלצות הלשון. היא הודיעה בשמו שהוא מתחרט על מעשיו, ומבקש מחילה מהרב על שחטא כנגדו. את חובו הגדול לרב היא לא הזכירה, והגדילה לעשות כשביקשה תמיכה להוצאותיו הרפואיות של בעלה.
למרות שמצבו הכלכלי של ה"חפץ חיים" היה דחוק ביותר, הוא מחל לו ונתן לה סכום כסף לצורכי החלמתו.
