כשסיים את כתיבת ספרו הראשון – "חפץ חיים", הצטרך לגייס כאלף רובל לשם הדפסתו. יעצו לו לנהוג במנהג רכישת מנויים שהיה נהוג אז, כלומר, המחבר פונה ללומדי התורה, והם משלמים לו מראש את מחיר הספר שעתיד להופיע.
ה"חפץ חיים" סירב לקבל כסף מאיש בטרם יש לו ספר לתת בתמורה, בטענה כי יהיה אחראי להמציא למנוי את הספר, ואולי בינתיים יעתיק אותו אדם את מושבו לעיר אחרת ויצטרך ללכת אחריו לחפשו. או שמא ילך לעולמו ויצטרך לחפש את יורשיו.
ה"חפץ חיים" היה רוכש מנויים בהבטחה בלבד, והסביר: "היות ונחוץ לי כאלף רובל שבדעתי ללוות ממכרי, חושש אני לקחת ממון של אחרים ללא ידיעה ברורה מהיכן אחזירם. אולם כאשר מקבל אני הבטחות חתומות מאנשים שירכשו את הספר בצאתו לאור, סומך אני עליהם, כי הרי מסתמא לא יתחרטו".
