בימי מלחמת העולם הראשונה התגורר ה"חפץ חיים" בסנובוסק שברוסיה, ומצבו הכלכלי היה בכי רע. על שולחנו הדל לא עלה דבר מלבד לחם יבש.
השמועה על מצבו הקשה הגיעה לאוזני הנדיב רפאל גוץ ממוסקבה, והלה מיהר לשגר לביתו שלוש מאות רובל. קרא ה"חפץ חיים" לתלמידו וביקש ממנו ללכת לדואר ולשלוח בחזרה את מלוא הסכום אל אותו נדיב. ניסה התלמיד לשכנע את הרב שהכסף ייטיב עמו נוכח מצבו הדחוק, אולם ה"חפץ חיים" טען שכסף זה הוא בבחינת גזל, וחובה להשיבו.
כשתמה התלמיד מדוע כסף זה הוא גזל, הראה לו ה"חפץ חיים" את המכתב שהיה מצורף לכסף, הצביע על השורות שבהן קושר הנדיב כתרים לראשו ואמר: "נדיב זה שולח את הכסף משום שהוא סבור שאני חשוב ביותר. לו היה יודע שאין בי אף לא תואר אחד מתארים אלו, ואיני כי אם יהודי פשוט, לא היה שולח את הכסף. נמצא שיש כאן חשש של גזל".
לא עזרו טענותיו של התלמיד. ה"חפץ חיים" דחה אותן מכל וכל וטען: "בענייני גזל אין הנחות".
לא נחה דעתו של ה"חפץ חיים", עד ששב התלמיד מהדואר והציג בפניו קבלה המאשרת את החזרת הכסף.