בצעירותו, היה ה"חפץ חיים" נוסע בעצמו מעיירה לעיירה למכור את ספריו. בכל עיירה בה עצר, היה שוטח את הספרים בבית המדרש, מוכר מה שמוכר וממשיך הלאה לעיירה הבאה.
פעם, באחת מנסיעותיו, דאבו עצמותיו מן הישיבה הממושכת והוא ביקש מהעגלון להאט מעט על מנת שיוכל לרדת מהעגלה וללכת לצידה. לאחר שירד, חמד העגלון לצון והאיץ בסוסים, כשהוא משאיר את הנוסע מאחור…
באין ברירה, כיתת ה"חפץ חיים" את רגליו עד לעיירה הקרובה, חיפש את מקום מגוריו של העגלון, נטל את צרורו ושילם לו את שכרו מבלי לומר דבר. הוא לא נשאר בעיירה כדי למכור את ספריו, אלא שכר מיד עגלה אחרת ונסע לעיירה הסמוכה.
מדוע נהג כך? בצדקותו חשש כי אם ימכור בבית הכנסת את ספריו, יגיע העגלון ויראה שהתעמר ברב מחבר ספרים ודעתו תחלש…
כדי למנוע ממנו צער, המשיך בדרכו…