יש המגדירים אותה כתפיסה של מציאות ללא מילים, ללא תהליך מודע של חשיבה וללא הסברים. יש המסבירים את האינטואיציה כמצב של "הבזק" פתאומי במוח.
האינטואיציה פועלת באדם על ידי דחפים, הבזקי רעיונות, תגובות ו'תחושות בטן'. היכולת האינטואיטיבית היא כישרון טבעי שיש לבני אדם, אך נראה שלמרות כל ההסברים, אפשר להגדירה כסייעתא דשמיא מיוחדת המסייעת לאדם. כי יש בהחלט מצבים בהם האינטואיציה אינה פועלת, או שהיא עלולה להטעות את האדם ולגרום לו לשגות. במצב זה חסרה סייעתא דשמיא!
המוח מתכנן הכול בצורה הגיונית. האינטואיציה, לעומתו, היא ספונטאנית. כאשר אדם נצמד יותר מדי לתיכנונים הגיוניים ולשיקולים שכליים – הוא עלול להפסיד מסרים חשובים שבאים מהאינטואיציה שלו, העשויה להראות לו דרכים יותר גמישות ונכונות לפתרון הבעיה.
כשאדם "מתחבר" לאינטואיציה, יתכן מאוד שימצא תשובות לבעיות שניסה לפתור במשך שנים. לכן, חשוב להקשיב לרעיונות ולתחושות פנימיות. אדם המאלץ את עצמו לעשות משהו אחר ממה שקולו הפנימי אומר לו, והוא לא שם לב לאינטואיציה שלו – עלול להפסיד.
מקורן של תחושות אלו הן "בתת ההכרה המעבד".
תת ההכרה המעבד הוא מעין מנגנון במוח, הקולט אין סוף נתונים של אינפורמציה חושית, ממיין ומסווג את המידע הנתון, ומשפיע על תחושותינו והתנהגותנו, מבלי שנהיה מודעים לכך. כוחות אלו הטמונים בנו מעניקים לנו את היכולת לחוש בבלתי נראה ולצפות את הבלתי ניתן לצפיה.
רבים הם האנשים בעלי חוש אינטואיציה מפותח ומדוייק. יש להם הבזקי חשיבה מרעננים, ניצני רעיונות מקוריים, והם אינם יודעים בבירור מהו המניע לרעיונותיהם. חלקם מכנים זאת "הבזקי חשיבה, תחושות בטן, אינסטינקטים". אחרים מפטירים כלאחר יד "אני סתם בר מזל".
"תהליך זכרון תת הכרתי" הוא הליך בדיקה בעל שני שלבים. בשלב הראשון, אנו בוררים במהירות את זכרונותינו ותרים אחרי "דגם דומה", כלומר, מעשה שאירע בעבר ומתאים למצב העכשווי. בשלב השני, אנו משחזרים את "הדגם הדומה", תוך כדי שימת לב לפרטים, לתנאים ולסביבה.
תת ההכרה שלנו עומד על המשמר, וכשהוא חש במשהו מוזר או בלתי רגיל "בדגם העכשווי". הוא מיד מתרגם זאת לתגובה רגשית או גופנית בלתי רגילה, כמו: הרגשה לא נוחה או קצב מוגבר של פעימות לב. איתותים אלו משדרים: "הזהר! שמור על עצמך! אתה עלול להסתבך בבעיה".
יש מצבים הנראים מאיימים מאד מעל לפני השטח, אולם "החוש השישי" מאותת שלמעשה, איננו עומדים בפני סכנה, על כן הוא ממתן את תגובותינו. ג'ון בייקר, שוטר במשטרת לוס אנג'לס, עצר מכונית לבדיקה שגרתית, והנה הנהג הצעיר שלף מול עיניו הנדהמות של השוטר אקדח. לג'ון היה שבריר שניה לשפוט מהן כוונותיו האמיתיות של האדם העומד מולו. הוא שלח את ידו לאקדח, אבל מסיבה מסויימת, שלא יכול להגדירה, לא עשה מאומה. רק שנים אח"כ יכול היה ג'ון להסביר מדוע נצר את נשקו, כשחוש ההגנה דרש ממנו לירות לאלתר: משהו בהבעת פניו של הנהג הבהיר לו כי הוא לא ישתמש בנשקו.
לכולנו יש יכולת להבין את הבעות פניהם של אנשים ברמה זו או אחרת. אם רצוננו לשפר יכולת זו, עלינו להבחין בהבעות מינוריות. ההבעה המינורית היא פרץ חזק של רגשות, הניכר על פנינו לשניות מעטות. הבעה זו מוכיחה מהי התחושה האמיתית של האדם, גם אם הוא מנסה להסתירה. זיהוי של ההבעה המינורית יכול לסייע לנו במקרים רבים.
לאמיתו של דבר, אי אפשר לחיות רק על פי האינטואיציה, כשם שאי אפשר לחיות רק על פי האינטלקט. כאשר אדם שקוע כולו באינטואיציה, הוא נשאר רק עם חלומות ודמיונות. לעומת זאת, כאשר אדם פועל שכלית ונעזר באינטואיציה, הוא עשוי להקל על עצמו במידה רבה.
תפקיד האינטלקט הוא להציב יעדים, לתכנן תוכניות, להחליט ולבצע את הדברים. האינטואיציה היא זו אשר עוזרת לבדוק מהו הנתיב הטוב, הבטוח והמהיר להגיע ליעד. יעד זה כמובן יתאפשר רק בתנאי שאדם יתחשב ברגשותיו, בדחפים ובכמיהות העמוקות ביותר שלו. אמנם פעולה שנעזרת באינטואיציה דורשת מן האדם גמישות וספונטאניות, אך אדם שהולך בעקבות "קול" פנימי זה, חייו נעשים קלים ומרגשים יותר.