בזוהר כתוב שבשנת שש מאות שנה לאלף השישי יפתחו שערי החכמה. התהליך מחוייב המציאות, כי העולם צריך להכין את עצמו לאלף השביעי, שהוא יום שכולו שבת, כמו שביום שישי כל אחד מכין צרכי שבת.
אילו היינו מנצלים את פתיחת שערי החכמה, כדי לגדול בתורה ולחזק את אמונתנו, כי אז היינו מוכנים כיאות לאלף השביעי. אולם מאחר שלא לקחנו את שפע החכמה לתורה, הלך השפע למדע. ואכן, המדע הגיע להישגים מדהימים בתקופה זו.
אלא שעקב ההישגים המדהימים של המדע, החל האדם להחשיב את עצמו כאדון העולם ח"ו. אבל למעשה העולם צריך להתכונן למשיח. מה עושים מן השמים? מקטינים את קומת האדם! מורידים את גאוותו.
כשאמריקה כולה רועדת מפחדו של טרוריסט אחד, שאי אפשר לדעת מיהו ואין דרך להתגונן מפניו, האדם רואה שהוא לא כל יכול והוא מוגבל. אז הוא נושא את עיניו השמימה אל בורא העולם.
כל זה מתגלגל באמצעות ישמעאל. ישמעאל עצמו יקבל את נקמת ה' על פשעיו העצומים, ובעיקר על כך שהוא רוצח בשמו של הקב"ה, שאין לך זוועה גדולה מזו.
הנסיון האחרון לפני ביאת המשיח הוא הנסיון של 'כוחי ועוצם ידי', שהאדם יחשוב על עצמו שהוא כל יכול. לכן, מן השמים מביאים אותנו למצב שכל דרכי הטבע נסגרים ושום דבר לא מועיל, לא הסכמי שלום וויתורים וגם לא הפעלת כח, עד שכאשר בניני תאומים נפלו קרא הנשיא בוש לאזרחים ללכת להתפלל. ראו שאין דרך טבעית בדרכי העולם להתגבר על הרשע.
הפיגועים של אל קעידא קורים בכל רחבי העולם: בספרד ובלונדון, בהודו ובקניה. המלחמה של המוסלמים, בני ישמעאל, היא נגד העם היהודי ונגד האמריקאים ותרבות המערב. נגד היהודים הם נלחמים, כי לטענתם היהודים גנבו להם את אדמתם. לפי חוקי האיסלם אדמה שמיושבת על ידי המוסלמים צריכה להשאר שלהם לעד. מכיון שהם נכנסו לגור כאן כשהאדמה היתה שוממה והיהודים הגיעו לאחר שהם כבר היו כאן, האדמה נחשבת למוסלמית וצריך לגרש את היהודים מכאן. נגד האמריקאים הם מנהלים מלחמה על המתירנות שהם החדירו לעולם ועל פריצת גדרי הצניעות. לפי דתם אין אפשרות אחרת לתקן את העולם מלבד הרציחה, שהיא חלק בלתי נפרד ממהותו של הישמעאלי. לכן, הם יוצאים לקרב כשהם אדוקים באמונה, ועושים זאת, כביכול, בשם ה'. הם מוכנים להתאבד בעצמם, העיקר לבער את החוטאים מן העולם. אצלם מתאבד נקרא 'שאהיד', כי הוא קיים את המצוה הגדולה ביותר באיסלם, שהיא ביעור החוטא מן העולם.
אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד, אבל לפי מה שקורה בהווה, גלות ישמעאל היא קשה מכולם מבחינת זו שאין לבעיה שום פתרון טבעי. השואה האיומה נגמרה לבסוף בדרכים טבעיות, ואילו אצל ישמעאל לא מועיל מאומה, רק נשיאת העיניים למרום.
דוד המלך בתהילים כבר רמז על צורת מלחמה זו שתהיה בימינו. ב'הלל' נאמר כך: 'כל גוים סבבוני, בשם ה' כי אמילם, סבוני גם סבבוני, בשם ה' כי אמילם. סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם'. שלש פעמים חוזר דוד המלך על אותו ענין. מדובר על שלשה שלבים שונים של מלחמת גוג ומגוג. בפעם הראשונה המלחמה תהיה בגדר 'כל גוים סבבוני'. השלב השני יהיה יותר חמור 'סבוני גם סבבוני'. השלב השלישי מוגדר כ'סבוני כדבורים'. מה שמייחד את הדבורה זה שהיא עוקצת ומתה, היא מכלה את עצמה, תוך כדי שהיא מכלה אחרים. נגד דבורה עוקצת לא עוזר שום דבר. אי אפשר לאיים עליה בהריגה כיון שהיא מכלה את עצמה. נגד מחבל מתאבד או טיל שמכלה את עצמו, תוך כדי שהוא הורג אחרים, אין שום דרך להתמודד. מפורש בדברי דוד המלך ששתי המלחמות הראשונות יתנהלו בצורה רגילה, אולם המלחמה השלישית תתנהל בצורה של 'סבוני כדבורים', שאין מה לעשות נגדם, רק לצעוק אל ה'.
בזוהר בפרשת בלק נאמר שעתידים בני ישמעאל לחזור לארץ הקודש כשהיא שוממה מיושביה זמן רב, והם ימנעו מישראל לחזור לארצם. בזמן מסוים יתעוררו בני ישמעאל לנהל קרבות עזים בעולם, ובהמשך דברי הזוהר נאמר שהסיבה שהם תובעים בעלות על ארץ ישראל היא בגלל שיש להם זכות של ברית מילה, אבל מכיוון שזו לא מילה שלימה, אלא מילה ערטילאית, חסרה וריקנית, מילה בלי פריעה, לכן, לא תשאר ארץ ישראל שלהם, והם יאבדו את הזכות הזאת.
כל מה שקורה בימינו כתוב בפסוק אחד בשירת האזינו: "הם קנאוני בלא א-ל, כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם" (דברים ל"ב, כ"א). הפסוק מקפל בתוכו תקופה בהיסטוריה, ומכוון בדיוק למה שקורה בימינו.
הקב"ה אומר: עם ישראל קנאוני, כלומר הרגיזו אותי! במה? בזה שהם אומרים שאין בורא לעולם. באו לארץ והקימו מדינה. 'הם קנאוני בלא א–ל', ועוד דבר 'כעסוני בהבליהם', שהרי תמיד שמי היה מקודש בינותם ע"י מעמד הר סיני, ארבעים שנה במדבר, בזמן שני בתי המקדש, על זה הם באים וכופרים ואומרים: כל זה לא קיים. לכן, מידה כנגד מידה אומר הקב"ה ואני אקניאם בלא עם – אני ארגיז אותם ב'לא עם'. אשים אותם ליד קבוצות רצח, פת"ח, חמאס, חיזבאלה, המלחמה לא תהיה מול אומה מאורגנת ומסודרת, אלא מול קבוצות של רוצחים. זוהי נבואה מדהימה ממש. העם היהודי לא מתמודד היום עם אומה, אלא עם קבוצות וארגוני מחבלים. זו עוד סיבה שאי אפשר לעשות עימם הסכמי שלום. תחתום הסכם עם הפת"ח, לא חתמת עם החמאס. וגם אם הסתדרת עם שניהם יתעוררו האחרים. לפעמים צצים ארגונים חדשים שעימם לא חתמת, ואין עם מי לדבר.
עוד דבר מדהים כתוב כאן: 'בגוי נבל אכעיסם', העונש בא ע"י גוי נבל. 'מהו נבל'? זה ישמעאלי שמשתמש בשם ה' למטרות רצח. וצועק 'אללה הוא אכבר', ותוקע סכין בגב או מתפוצץ. זו נקראת נבלה. אין לך דבר מתועב אצל הקב"ה כרציחה, והם באים ורוצחים בשמו.
ישמעאל כיום נלחם נגד שני דברים נגד חוסר האמונה וגם נגד הענין של חוסר הצניעות. (זה לא שישמעאל הוא צנוע, אדרבא הוא בעל התאווה הגדול, אבל הוא מעניש את העולם על נושא זה ודרכו הקב"ה מדבר עם העולם, ואומר את הטענות שלו עלינו).
ענין זה שישמעאל נלחם נגד חוסר צניעות, הוא סמיכות דברי בלעם שאמר: 'אוי מי יחיה משומו א-ל' ומיד אח"כ הסית במעשה בנות מואב. כלומר, שהאוי מגיע על חטא זה.
בכתבי הגר"א מצינו שעשו זה אש, וישמעאל הם מים. למים אין צורה והם מתפשטים בכל כלי כפי הצורה שלו. ואילו האש היא גאוה, הוא רוצה לתת לכולם את הצורה שלה ואת המציאות שלה. אדום בימינו זו אש וגאוה, שהם כופים את מה שהם חושבים על כל העולם.
ואילו ישמעאל הם בדיוק להיפך, אין להם שום שיטה ושום גדרים, כמו מים שמתפשטים לכל הצדדים.
כשמדברים על התגברות של אומות העולם באחרית הימים, הכוונה היא בעיקר אצלינו בלב. עכשיו יש התגברות אצלינו של קליפת ישמעאל, ועל ידי כך שהוא מתגבר עלינו הוא מקבל כח לשלוט בעולם. הכח של ישמעאל הוא התאווה, של עשו זוהי הגאווה, כנגדם יש תורה וגמילות חסדים. תורה היא נגד ישמעאל. ישמעאל רוצה בפריצת הגדרים, והתורה מעצבת את האדם. וגמילות חסדים היא נגד עשו וגאוותו, שהוא רואה רק את עצמו ואת המציאות שלו, וכנגד זה יש את העסק בגמילות חסדים, שהיא מחשבה על הזולת והכרה במציאותו. ועל ידי כך ניצלים מחבלי משיח ומתגברים על עשו וישמעאל.