היהדות קיימת זה אלפי שנים. הגורם היחיד שאפיין אותה ושמר על קיומה היה קיום המצוות. יהודים גלו מארצם, ונתפזרו בכל ארבע כנפות תבל. המנטליות השתנתה, ולרוב גם הביגוד והשפה. התורה והמצוות הם איחדו אותם – המפוזרים והמפורדים ליחידה אחת. התוכן הרוחני מילא את חייהם, ויומם היה גדוש בעשייה רוחנית.

בדורות האחרונים נטשו רבים את דרך המצוות, והחלו בסלילת דרך שונה. ניתן להתייחס לתופעה זו בכל צורה שהיא: בחיוב, בשלילה או באדישות, אולם לקרוא לדרך החדשה דרך יהודית – קשה מאוד. סימן ההיכר המרכזי חסר לדרך זו – שמירת המצוות שאפיינה את עם ישראל מאז היותו לעם.

חשוב מאוד להדגיש: כל אדם שנולד לאם יהודיה, נחשב ליהודי ללא כל קשר לדרך חייו. ליהודי אין כל אפשרות לעזוב את עמו. 

הסיבה השניה הינה היסטוריה ומעשית. לאורך כל שנות קיומו של העם נעשו נסיונות שונים לסלול דרך חדשה. הצדוקים והבייתוסים, הקראים ובני כתות נוספות סירבו להשמע למנהיגיה הרוחניים של האומה. וביקשו "חידוש ושינוי". תנועות אלו לא החזיקו מעמד בגירסתן. חלקן התבוללו לחלוטין, חלקן שבו לצור מחצבתן, וחלקן קיבלו צביון רחוק מאוד משל היהדות. להזכירכם, גם הדת הנוצרית החלה את דרכה ביצירת שינויים קלים ביהדות. כלל וכלל לא עלה על דעתם של ראשוני מייסדיה להקים דת חדשה.

זאת ועוד, אם נפנה מבט כולל על מבנה העם לאורך הדורות נגלה, שהעם בנוי מעגלים מעגלים. במרכז מצויים תלמידי חכמים ולומדי תורה. במעגל הסמוך למרכז מסתופפים יהודים שומרי תורה ומצוות, ובמעגלים המרוחקים יותר נמצאים יהודים שהקשר שלהם ליהדות הינו רופף. כך הולכים המעגלים ומתרחקים עד המעגל החיצוני ביותר המורכב מיהודים שאין להם כל זיקה ליהדות.

לאורך כל הדורות שמרו מרכזי התורה על כל המעגלים לבל יתפרקו. שקיעתו של מרכז תורני הביאה אט אט להתמוטטות כללית של החברה היהודית באותו מקום. התורה היא שהיוותה את חוט השדרה של העם, ובעקבות עזיבתה איבד העם את חוסנו.

רבים עוסקים בשאלה האם החברה בישראל הצליחה ליצור מסגרת תרבותית חילונית – חילופית. השאלה אינה מתייחסת למסגרות חיים טכניות, אלא לתרבות ישראלית חדשה, לדרך חינוך שיש לה קו רוחני בולט המאחד את כל גווני הקשת של החברה. דומה שקשה מאוד להצביע על קיומה של תרבות כזו. עדות לכך היא הזהות היהודית הרופפת המאפיינת את בני הנוער. רבים מהם היו מעדיפים להיוולד אי שם בסקנדינביה. רבים אינם מסוגלים להסביר ולנמק את זכותנו לחיות כעם ריבוני בארץ. לאחרים אין תשובות באשר להמשך קיומנו כעם או למהות קשרינו עם יהדות הגולה.

ללא שמירת התורה וקיום מצוותיה, ללא קשר איתן עם היהדות השורשית, מתרחשת נסיגה מתמשכת, נפער תהום בין חלקי האומה. די בקריאה שטחית של המפה כדי להבחין שהבנים רחוקים מהזהות היהודית הרבה יותר מאבותיהם, שעדיין זכו לקורטוב רוחניות בחייהם. בחלוף השנים גדל הפער, והזהות היהודית עלולה להעלם לבלי שוב. רק קשר מחודש ואמיץ עם היהדות בכוחו לשמור על הזהות היהודית ולאחד את העם מחדש תחת דגל אחד – דגלה של היהדות.