מזווית ראייה יהודית אחדות הינה השלמה. כדי ליצור איחוד בין שני בני אדם שונים, דרושה עבודת חיים משותפת. האיחוד נוצר למרות שבן הזוג שונה מאיתנו, ואינו דומה לנו במהותו, בתפישת עולמו ובדרך שבה הוא מתבונן על החיים. כאשר אנו מקבלים את האחר, על מעלותיו ומגרעותיו, אנו יוצרים איחוד.
כשיש אור – שורר השלום, היות וכל צד רואה כיצד השני משלים אותו ומסייע לו. וזו אמנם אחת מהברכות הנובעות מהדלקת הנר בליל שבת. האיחוד במשפחה מבוסס על עבודה עקבית, קבלת הזולת וויתור למענו. במילה אחת – נתינה! הנתינה, היא זו שמאחדת את בני הזוג גם בשעות חולשה. היא מקנה להם כוח להתמודד מול קשיי החיים. היא יוצרת קשר אמיץ, שיעמוד איתן גם מול ההתפתחויות הטבעיות שמספקים החיים למלוא שנות אורכם.
גם הניגודים מביאים למרבית הפלא, ברכה לעולם. ככל שהם ילמדו לקבל ולהעריך את בן הזוג השונה, הם יגיעו לצמיחה ולבגרות. השונות תיצור מציאות חדשה, מושלמת יותר. באמצעותה, בני הזוג יהיו שותפים לתכלית העליונה של תיקון העולם במלכות ה'. על פי מבט זה ניתן להבין את מרכזיותה של המשפחה היהודית החיה לפי חוקי התורה. המשפחה מבטאת באופן עוצמתי ביותר את אחדות ה' בעולם.
הנתינה הדרושה ליצירת אחדות, היא נתינה שיש בה כוונה להיטיב לזולת. נתינה שכולה מחשבה והבנה לרצונות ושאיפות האדם המקבל. על בני הזוג מוטלת משימה: לעבור תהליך של זיכוך פנימי. הגמרא מסבירה: "איש ואישה, זכו שכינה ביניהם. לא זכו אש אוכלתם" (מסכת סוטה דף י"ז ע"א). המונח "איש ואישה זכו" אין כוונתו רק לכך שהם זכו ומזלם שפר עליהם, כלומר, שהם הצליחו לבחור נכון. "זכו" – משמעותו הזדככו, ערכו עבודת טיהור וזיכוך המידות. כאשר הם יצליחו לעשות זאת, הם מכניסים את השכינה לתוככי ליבם, וממילא שוכן השלום בביתם. כל אחד מהם נעשה שלם יותר, ואין לך אושר גדול מזה!
אדם אשר יבנה את ביתו ויכוון את דרכי חייו למען נתינת עצמיותו לזולתו, וגם יתמיד כל ימיו בכוונה זו, לא יחסר לו מעולם דבר. בכל נתינה הוא יקבל כפליים, לבו יתרחב ודעתו תתיישב, והוא יתעלה בעיני עצמו ובעיני זולתו. כך קבע שלמה המלך החכם מכל אדם: "מתן אדם ירחיב לו" (משלי י"ח, ט"ז). בנתינתו, מתפשטת מהותו אל זולתו, הוא חש כי חלק מעצמו ניתן בחברו. נוצר הקשר הנפשי בין אדם לרעהו, אותו אנו מכנים בשם "אהבה". האהבה היא תפיסת חיים בסיסית, שעניינה לראות את מציאותו של השני כמשולבת בעולמו של האוהב ('אהבה' = 'אחד' בגימטריה). לכן, אהבה היא אור, אור היוצר מחיי השני ומחיי – מערכת אחת. זוהי אהבה שלימה ויציבה, אהבה שעליה נאמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה" (הביטוי הוא: 'לכבות', שכן אהבה היא אור, והיא נקראת בזוהר: 'אש אהבה'). זוהי אהבה שכולה נתינה, יצירתה ובניינה באות מכוח הנתינה.