אהבה – מילה נאה היא. אך מועלית על שפתיים, וכבר מציתה אש בלבבות צעירים, מעוררת את דמיונם ומשנה את אישיותם. כאשר עולה היא על שפתי אדם מבוגר ומנוסה, מעוררת היא בו אך חיוך קל מהול בחשד. כמה לבבות כבר שברה מילה זו, כמה משפחות הרסה! מה עוללה מילה זו בכוחה המיוחד, וכמה עולמות החריבה!
אהבה חופשית! בני אנוש הורגלו להיתלות במילים, ולהשתכר מצלצולן. אולם לאמיתו של דבר, אהבה זו אינה חופשית, וגם לתואר אהבה אין היא ראויה. אדם שחונן במעט כח שיפוט ובביקורת עצמית, ויודע להתחקות אחרי שורשי רגשותיו, יבין בנקל כי מלה זו אך כסות עיניים היא לרגש אחר…
המושג אהבה נתפס אצל האדם המאמין בצורה שונה. הוא מצווה על ידי בוראו להקים משפחה, והוא מבין ומכיר בכך, שאין אפשרות ששני אנשים שונים יתאימו זה לזה, ויגיעו להבנה מלאה, ללא גורם מאחד ומדבק. למען מטרה זו יצר הקב"ה את הגורם הנפלא ששמו אהבה. רגש האהבה סולל את המסילה לקירוב הלבבות, ומסקל את המכשולים המצויים בדרך. האהבה מהווה אמצעי ותמרור-דרך להשגת המטרה הסופית – הקמת משפחה. גישה זו שונה באופן קוטבי מהגישה הרואה בנישואין אמצעי ל"מציאת אהבה".
התורה עצמה מלמדת מהי הדרך האמיתית לטיפוח קשרי אהבה בין בני הזוג. התורה מספרת על יצחק אבינו שנשא לאישה את רבקה (בראשית כ"ד, סז): "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה, ותהי לו לאישה, ויאהבה" . רק לאחר הנישואין מסופר בתורה על האהבה שקישרה בין השניים.
אהבה זו שונה ממושג האהבה המקובל בחברה בת ימינו, לא רק מבחינת לוח הזמנים, אלא גם מבחינת המהות הפנימית. דרכה של אהבה הנוצרת לפני הנישואין היא, שבעת הנישואין היא מגיעה לנקודת השיא, ולאחר מכן מתחיל תהליך נסיגה. למחרת הנישואין עלולים החיים המשותפים להפוך אט אט לשגרתיים ואפורים. אותם יסודות סוערים, שהזינו את רגשות החיבה, הולכים ונעלמים. אימרה מפורסמת אומרת, שהנישואין המערביים דומים לקומקום רותח שכיבו את האש תחתיו, והוא הולך ומצטנן משעה לשעה.
לא לשוא מקובל בתרבות המערבית להשוות את מסגרת הנישואין לכלוב של זהב, אשר הנמצאים בו חפצים להיות מחוצה לו. והללו שמחוץ לו חפצים בכל מאודם להכנס אליו.
ברור שיש גם נישואין כושלים. ברוב המקרים נובע הדבר מהעדפת היבט אחד של חיי הנישואין על פני יתר ההיבטים. יש אנשים הנישאים זה לזה רק לפי תכתיב החושים. הם הולכים שולל אחרי מראה העיניים ושרירות הלב. רגשות בוסר חסרי בגרות נפשית ודחפים בלתי מבוקרים משלים את הצעיר, כאילו הוא אוהב אהבת אמת את בת זוגו, והוא אכן משוכנע ש"אהבה בת שמים" זו תשמר במלוא עוצמתה לנצח. אולם… רק בהמשך הדרך הוא מתפכח, ועומד על טעותו.
לעומת זאת, האהבה שעיקרה לאחר הנישואין, מצויה בעלייה מתמדת. האהבה האמיתית אינה אהבה שטחית הניזונה מגירויים, אלא אהבה המבוססת על הערכה הדדית. הדדיות המביאה לרגשות אהבה וחיבה כנים ועמוקים. אהבה זו מהווה מנוף אדיר, שבעזרתו מסוגלים בני הזוג להתעלות ולחוש באושר אמיתי, גם לאחר שנות נישואין ארוכות, גם בשנות זקנה ושיבה. הניחוח ההתחלתי מסוגל להמשיך לרחף בבית ולהזין את החיים המשותפים לאורך עשרות שנים.
הקשר החזק נוצר בעקבות רעיון משותף ומשאת נפש. איש ואישה באים בברית יחדיו כדי לעבוד יחד למען אידיאל וחזון משותפים. הנישואין, כחלק בלתי נפרד מהחיים, מאחדים וממזגים את התחום הפיסי שבאדם עם התחום הרוחני שלו. היהדות אינה מתייחסת בצורה שלילית ליסוד הפיסי שבאהבה. אך היא משתדלת להחדיר ליסוד זה זוך ועדנה. כך, באמצעות הנישואין, עשויים האיש והאישה להגיע לספירות גבוהות יותר.
חיי משפחה מוצלחים הם הביטוי הנאות ביותר לחירותו של האדם. זוהי ההזדמנות המצויינת ביותר, הן לאיש והן לאישה, להתקדם, להתרומם ולהתעלות בכיוון הנכון. קשר זה יש בו משום "נישואין" ו"קידושין", כלומר, התנשאות וקדושה במובן הנעלה ביותר של מילים אלו. חיי הנישואין דורשים מאיתנו מעין כשרון אמנותי לעצב את עצמנו במתכונת הנהדרת של צלם אלוקים, שהאדם נברא בו. צעד זה מבטיח תוצאה של התחדשות תמידית.