בחירת עמנו כעם סגולה, מכוונת לעשיה רוחנית ולמילוי התפקידים הסגוליים שלנו. בחירה בחיי אמונה בלב ותו לא, מדלגת על פני עיקר היהדות.
היהדות היא דת גלויה שחובותיה מעשיים וברורים. היא אינה אמונה מופשטת השוכנת בסתר הלבבות. היהדות דורשת עמידה באתגרים, לעתים עד כדי נכונות של האדם למסור את נפשו למען קידוש שם שמים.
מעשיות זו של המצוות מקיפה את כל תחומי החיים. המצוות מייחדות את העם מיתר עמי תבל. שמירת התורה וקיום מצוותיה הם גם התנאי להיותנו עם נבחר, כפי שנאמר בתורה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים". הבחירה בעמנו כעם סגולה הינה בחירה המחייבת עשיה.
"יהודי בלב", הינו יהודי הפוטר את עצמו ממצוות מעשיות. הוא טוען שיהדותו תופסת מקום נכבד בלבו, ודי לו בכך. טעמן של המצוות המעשיות אינו מוכר לו, ויתכן שאף לא ניסה לטעום אותן. ברור, שלא תודות ליהדות קלילה מסוג זה, אנו נחשבים לעם נבחר. היהודי נתבע להצדיק את הבחירה שה' בחר בו – במעשיו, ולא רק בלבו פנימה. מול הבחירה המעשית של ה', עליו לבחור באופן מעשי בטוב. על אורחות חייו להצטיין בבחירה במעשים ההולמים את עושיהם ומרוממים אותם.
האמונה הנובעת מהידיעה שהתורה אינה יצירה אנושית, והיא ניתנה לישראל קבל עם ועולם מן השמים, משווה לתורה מעמד עליון בסולם הערכים של בני אנוש. ה' בורא האדם ויוצרו, מכיר את כוחותיו, את אפשרויותיו ואת מגבלותיו, את דרישות גופו ואת צרכי נפשו, ובהתאם להכרה זו ניתנו המצוות. האדם מורכב מגשמיות ומרוחניות, והאיזון בין שתיהן על פי משפטי ה', הוא תחום המצוות המעשיות. מצוות התורה חובקות זרועות עולם, הן מקיפות, כאמור, את כל תחומי החיים, ואדם המקיים מצוות מתקרב לבוראו באורח חייו ובכל הוויתו. מאליו מובן, אם כן, שיהדות ללא מעשים עיקרה חסר מן הספר!