משימתו של האדם בחייו הינה קריאת דרור לרוחו משעבודים כלשהם. היעד המרכזי של מצוות התורה הוא להעניק לאדם את חירותו הרוחנית.
במאות השנים האחרונות השתחררו מיעוטים רבים ברחבי העולם מהעול המשעבד של מדכאים עריצים. אולם תנועות השחרור נושאות אופי פיסי בלבד. העבדות הרוחנית עדיין שולטת ברובה של האנושות. עבדות רוחנית זו משעבדת בפרך את מהותו של האדם, את רוחו, את האדם שבו.
זאת ועוד, עבדות גופנית ניכרת היטב, וכמעט שאי אפשר להעלימה. לעומת זאת, העבדות הרוחנית עטופה בעטיפות רבות, ולעתים אי אפשר להבחין בה. עינינו רואות ולא זר, מה רבים הם האנשים שרוממות החופש בגרונם, אולם הם משועבדים לכוחות חזקים מהם. בשמה של החירות דוגלים חלקם במתירנות, וקריאת הדרור מזוהה אצלם עם התפרקות מערכים. הם נפלו בשבי, אולם הם אינם יודעים על כך מאומה. משולים הם לאסירים המתבוננים מבעד לסורגי הכלא באנשים המתהלכים בחוץ ומזהים אותם כאסירים…
בנוסף לכך, שעבוד הרוח, מלבד היותו כובל מבחינה איכותית, הוא גם משעבד מבחינה כמותית. כל גורם המשעבד את האדם מבחינה גופנית, מוגבל הוא מעצם טבעו. לעומת זאת, שעבוד רוחני הינו כמעט בלתי מוגבל. הוא משתלט אט אט לא רק על מעשיו של האדם, אלא גם על דיבורו ואף על הגיגיו, על רצונותיו ועל הלך מחשבתו. כמעט שאין פינה בחייו של האדם המסוגלת להשתחרר מלחצים כבדים אלו.