דומה שמכל הערכים שהיהדות העניקה לעולם, אין ערך נוסף שזכה לתהודה כלל עולמית כמו השבת. מנוחת השבת הינה ערך שזכה להכרה עולמית, ללא עוררין.
מהו המושג מנוחה? האם השבת היא יום שלא מתאמצים בו? יום שלא מרוויחים בו כסף? על פי משנתה של היהדות המאפיין את השבת הוא גורם רוחני עילאי. על השבת נאמר: "מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה!"
במה שונה העולם הבא מהעולם הזה? אמנם אין באפשרותנו לתאר את העולם הבא, כי הוא שונה לחלוטין מהעולם שלנו. רק זאת נאמר: העולם הזה בנוי בהתאם לצורכי הגוף, והנשמה אינה אלא אורחת שבעל הבית מפנה לה מקום. בעולם הבא יתהפכו היוצרות: שם, הנשמה תהיה בעלת הבית. העולם הבא בנוי בהתאם לדרישותיה ולצרכיה של הנשמה.
יחד עם זאת חשוב להדגיש שגם בעולמנו יש לנשמה 'טריטוריה' משלה. יום אחד בשבוע היא חשה בנוח. לשם כך נתן לנו בורא העולם את השבת! בשבת, הנשמה שלנו, שהיא ה'אני' האמיתי שלנו, מרגישה שהיא נמצאת בביתה. בששת ימי השבוע, כאשר האדם מפעיל את כח היצירה שלו בכל תחומי החיים, הנשמה אינה זוכה להתבטא כראוי לה. כח היצירה של האדם מפתח את העולם מבחינה גשמית. האדם זורע, קוצר, מבשל, בונה, הורס, מבעיר ומכבה. הנשמה מבקשת לפתח את הצד הרוחני שבאדם, אולם כל עוד האדם עסוק ביצירה גשמית, אין הוא יכול להפנות אליה תשומת לב ראויה.
שבת היא היום שבו האדם אינו מפעיל את כח היצירה שלו. ביום זה, כאשר בעולם היצירה שוררת דממה, האדם מסוגל לקלוט את צלילי נשמתו. אולי הוא לא יהיה מודע לכך, אולי לא ירגיש אותה, אבל השפעתה היא רבה מאד ובלתי נמנעת.
זאת ועוד, ההתדמות לבורא במנוחת השבת והתחושה הממלאת את האדם כאילו כל מלאכתו עשויה, כשם שכל מלאכתו של הקב"ה נשלמה בשבת, מהווה את תחילת תהליך הדבקות בבורא. בסופו של תהליך זה מתואר מצב שיתרחש בעולם הבא. "צדיקים יושבים, ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
המפגש עם האפשרות של התעלות רוחנית זו, מחזק בליבנו את הציפיה לקיום חזון אחרית הימים. באחרית הימים תקויים במלואה השליחות ההיסטורית של עם ישראל, זו המכוונת לגאולתו של העולם כולו. השליחות החלה ביציאת מצרים והתחזקה במעמד מתן תורה, שבו נאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה). התהליך הולך ונמשך. באותם ימים עתידיים יהיה עם ישראל "אור לגויים" במלוא מובן המילה.
השבת מהווה תזכורת לימי זוהר אלו, והיא גם מכשירה אותנו לקראתם, כפי שנאמר: "ישמחו במלכותך שומרי שבת". אותם אנשים השומרים על השבת, אלו המעדיפים אותה על פני הקניינים החומריים, יזכו לשמוח באותה עת עתידית, שבה תתגלה מלכות ה' במלוא יפעתה.